מוזיאון ראשונים לתולדות נתניה

סיפורו של רחוב

מרכז העיר (שכונה)

מרכז העיר של נתניה הינו האזור בו הוקם הכפר נתניה וממנו התפתחה העיר.

רחוב הרצל הרחוב הראשון מאז ייסוד הכפר והרחובות הסמוכים לו היה הלב הפועם של נתניה מראשית ימיה. הרחוב בעל שתי הכיכרות הוביל לים והוא שימש המרכז המסחרי. 

במשך השנים החל להסתמן הבדל ברור בין חלקו המערבי לחלקו המזרחי של הרחוב. בחלק המערבי, בסמוך לחוף הים, תפקודים הקשורים בריכוז התיירים והנופשים שליד חוף הים, ואילו בחלק המזרחי, המרוחק מן החוף, היה מצוי איזור התעשייה מצוי (השוק,היום) תחנת האוטובוסים המרכזית ומגוון גדול של חנויות, משרדים ובתי מלאכה. עם הגידול באוכלוסיית העיר ובכלכלתה, המשיך להתרחב הביקוש לשטחי מסחר בגרעין, ורבות מדירות המגורים בבניינים שנבנו לאורך הרחובות המסחריים פינו את מקומן לחנויות, למשרדים ולבתי מלאכה. בהמשך קמו בגרעין בניינים רבי-קומות המיועדים למסחר בלבד והפכו את מרכז העיר לבעל צפיפות בינוי ניכרת שמעטים בו המגורים. עם התרחבותו של מרכז העיר נבלעו בתוכו השכונות הסמוכות למרכז (גב"ע ושכונות הפועלים).

רחוב שער הגיא ושער העמק נושקים זה לזה בכיכר ציון על רחוב הרצל. רחובות אלה ביחד עם שדרות ויצמן ושדרות בנימין יוצרים קומפלקס של בניה בצורת משולש הקרוי גם 'הבניין המרכזי', שהיה לב ליבה של נתניה בשנות החמישים. באותן שנים הוקמה הייתה התחנה המרכזית של אגד בסמוך, והנוסעים המתינו משם לאוטובוסים הנוסעים לירושלים (דרך שער הגיא) וליישובי עמק חפר ולעמק יזרעאל ועפולה. מכאן קיבלו את השם 'שער הגיא' ו'שער העמק' - שערי העיר נתניה. 

שיכון חיילים


השכונה הוקמה על ידי התאגדות חיילים משוחררי הבריגדה (החי"ל), תושבי נתניה. 
בשנים 1946/7 הם מנו כ-50 חברים, כאשר ניהלו מו"מ עם שלטונות המנדט ועם מועצת נתניה והקק"ל על הקמת שיכון עבורם. השלטונות הבריטיים סייעו להם מתוקף היותם חיילים משוחררים מהצבא הבריטי, והבניה הייתה מאורגנת. "כי אין יותר זכאים מאיתנו, זאת היא זכותנו. והננו פונים לחברי עירית נתניה ולראש העירייה לגשת מיד לביצוע מפעל זה אשר יהיה לתפארת העיר", כך כתב ועד החיילים בנתניה לראש עיריית נתניה בשנת 1946 . 
באותן שנים נבנתה בסמוך אליהם שכונת פועלים ב', וכך התארגנו שתי השכונות והקימו צרכניה משותפת וגן ילדים. ילדי השכונה למדו בבית ספר בארי הקרוי גם בית חינוך לילדי עובדים. בשנות החמישים הוקמו בתי עולים בגבולות השכונה.
בין שיכון חיילים לשיכון הפועל המזרחי נמצא גן הגיבורים. זהו גן ציבורי שניטע לאחר מלחמת העצמאות, לזכר הנופלים במלחמה. בסוף שנות החמישים, לאחר מבצע סיני, שודרג הגן וניטעו בו עצים נוספים.  הנופלים הונצחו על ידי נטיעת עץ לזכר כל נופל בן או תושב נתניה. ליד כל עץ הוצב שלט עם שם הנופל. 
עד שנת 1960, עת הוקמה אנדרטת הזיכרון המרכזית בכיכר העצמאות, היה הגן מקום ההנצחה המרכזי של העיר.

שיכון הפועל המזרחי


הוקמה בסוף שנות ה-40 על ידי אנשי ארגון העובדים הדתיים 'הפועל המזרחי', כדי לאגד את השואפים לחיות מיגיע כפיהם לפי רוח התורה - 'תורה ועבודה'. השכונה בעלת צביון דתי-לאומי, הנשמר עד היום. חיי הקהילה מתנהלים סביב בית הכנסת ומוסדותיו. רחובות השכונה נקראים על שמות אבות הציונות הדתית. לוותיקי השכונה זכורים עדיין המאבקים על סגירת הכביש בשבתות. בשיכון הוקם בית ספר 'יבנה' וגני ילדים דתיים. הסניף המרכזי של תנועת בני עקיבא נמצא בשכונה. בין שיכון חיילים לשיכון הפועל המזרחי נמצא גן הגיבורים.

פועלים א' וב'

הוקמה בשנת 1945 כשכונת פועלים, על ידי חברת 'נווה עובד', שהשתייכה להסתדרות העובדים ושיכנה פועלים ועובדים במושבות. היא הייתה אחראית לבניית עשרים הבתים הראשונים בשכונה. כל שכונה הוקמה כאגודה שיתופית וחבריה היו בעלי זיקה לחברת העובדים. כל משתכן עבר בדיקה מדוקדקת אם הוא עומד בקריטריונים ואם הוא אכן עובד פרולטרי. בשכונה הייתה צרכנייה שהשתייכה לקואופרטיב. בניית הבתים הייתה מאורגנת ולכל בית הייתה חצר לצורך הקמת משק עזר. רבים רצו להצטרף לשכונת הפועלים. בשנת 1946 הונחה אבן הפינה לשכונת פועלים ב' (מזרחית לפועלים א'), שהייתה זהה בעקרונותיה, מוסדותיה והרכבה החברתי לפועלים א'. רחובות השכונה: גורדון, קפלנסקי, בילינסון, גבעת חיים (ע"ש חיים ארלוזורוב) ובורוכוב – כולם מנהיגים ופעילים בתנועות הפועלים. השכונה אינה קיימת היום ומשולבת במרקם העירוני. בתי השכונה נהרסו ופינו מקום לרבי קומות. הצרכנייה הפכה לסופר.


גב"ע

השכונה נוסדה בשנת 1933 על ידי חברת "הנוטע" עבור פועלים הפרדסים בנתניה. שם השכונה ע"ש שלושת מייסדי החברה – גד מכנס, ברוך רם ועובד בן עמ"י. עם השנים התווספה לשכונה גב"ע ב'. עיתון "דאר היום" תאר את השכונה כך: "אחת השכונות היפות, בתיה הדורים וגינות פרחים נאות ועצי נוי בצידי הרחובות, הארה חשמלית בבתים ופנסים לתאורת הרחובות, טלפון ציבורי והספקת מים מסודרת". השכונה אינה קיימת כהיום כשכונה ונבלעה במרכז העיר. בשכונה הוקם בית הספר 'תחכמוני' אשר היה בית הספר הדתי הראשון. ראשיתו כתלמוד תורה ששכן בבית פרטי, ועם התרחבותו הוכר כבית ספר רשמי ושירת גם את האוכלוסייה החילונית של רמת טיומקין.והסביבה רחובות השכונה: גבע ,יהודה הלוי אברהם שפירא ועוד..


שיכון מכנס

השכונה הוקמה על אדמות משקו של משה מכנס בראשית שנות החמישים במרכז העיר. משה היה אחיו של גד מכנס ממייסדי נתניה ואבן יהודה, מפעילי "בני בנימין" ומראשי ענף הפרדסנות ושיווק פרי הדר. יחד עם אחיו גד מכנס היה שותף ליסוד חברת "הנוטע". במקום פרדסים נבנו באזור בתים לעולים חדשים. מספרת שולה בן דוד (הויזליך): "נולדתי בנתניה בשנת 1942 כאשר הייתה עדין מושבה. בתים ומסביב עצי פרי גינות ירק ופרחים, בחצרות תרנגולות פרות ועיזים, שובכי יונים. ילדותינו עברה בחיק הטבע, מגרש המשחקים היה בשדות, בחולות, לא היו מדרכות ואפילו לא כבישי אספלט. בכל מקום היו פרדסים, ברושים ועצי אקליפטוס. אט אט הפכה המושבה לעיר גנים. במבטי מחלון דירתי ברח' זומרשטיין שם התגוררתי החל משנות השמונים נשקפה לה תמונה מהעבר: שדה ובקצהו שריד מחוות הפרדס - בית הבאר וסביבו עצי האקליפטוס. שדה אשר פרחי הבר פרחו לפי עונות השנה, שהיה נעים לחצות אותו לעבר תחנת האוטובוס". בלב השכונה נמצא ביה"ס נעמי שמר.

רחובות בשכונה