סיפורו של רחוב

נאות הרצל

שכונת נאות הרצל, על שם בנימין זאב הרצל, היא איחוד של ארבע שכונות קטנות יותר - שיכון סלע, גן ברכה, עמידר ורמת הרצל.
בראשית שנות החמישים הוקמו במהירות שיכונים לאכלוס מהיר של גל העולים החדשים ששטף את המדינה החדשה. בשנות השמונים עברו השיכונים שיקום פיזי וחברתי. הבתים שופצו והוקמו חצרות עם גינות נוי והושקעו מאמצים רבים בפיתוח מרכזי חברה ותרבות. פעילי שכונות שבאו מתוך השכונות ארגנו את התושבים לפעול למען עצמם.

בסמוך לנאות הרצל נמצאים שרידי הכפר הערבי אום ח'אלד.

אום ח'אלד

משיח' הכפר הערבי אום ח'אלד רכשו ראשוני נתניה את אדמתם.
במרכז הכפר ניצבה מצודה צלבנית מהמאה ה-12, המכונה גם 'המצודה הלומבארדית'. בחפירות ארכיאולוגיות במקום נחשפו שרידים מתקופות פרה-היסטוריות ומתקופות מאוחרות יותר. עץ השקמה העתיק של הכפר שימש נקודת ציון מרכזית ומתנשא עד היום לתפארת כמזכרת מימי עבר. על פי זיכרונותיה של יהודית, אשת הנדבן הידוע משה מונטיפיורי, ליד העץ הם חנו בדרכם מיפו לחיפה ב-1839. בשנת 1948 עזבו תושבי הכפר את המקום ובמקומם התיישבו עולים חדשים.
מספרת סוזי יקר: "בארגזים הגיעו הבגדים והכלים שלנו וכך התארגנו לחיים באום ח'אלד בנתניה, אנחנו היוגוסלבים השתדלנו להיות ביחד והיינו נפגשים הרבה במיוחד בבוקר לכוס קפה.
היה רק ברז אחד במרכז ושם היה תמיד תור לרחיצת כלים וכביסה. בישלנו על פתיליות ופרימוס וכשרצינו להתרחץ הבאנו מים מהברז וחיממנו אותם על הפרימוס. שירותים לא היו, היינו הולכים לשדה להתפנות".

גן ברכה

שכונת גן ברכה משתייכת כיום לנאות הרצל. היא קרויה על שם שמעון ברכה או בכינויו 'מוני גבאי', שהגן בחירוף נפש על חברי הקהילה היהודית בטריפולי שבלוב מפני התנכלויות מצד שכניהם הערבים בשנות השלושים של המאה העשרים.
הבתים בשכונה נבנו בשיטה מהירה לצורך שיכון העולים שהגיעו בגלי העלייה הגדולה. ראשיתם צריפים ולידם משקי עזר. עם הזמן הוקמו במקום הצריפים בתי אבן צנועים וקטנים, צמודי קרקע. בדרך כלל היו אלה בתים דו-משפחתיים, כששבילים צרים מפרידים ביניהם.
בשכונה נמצא המתנ"ס המרכזי של נאות הרצל ולידו הגינה הציבורית 'גן ברכה'. מבנה זה היה בסוף שנות החמישים סניף של בית ספר 'יבנה'. חווה אפל מספרת: "בבית הספר עצמו לא היו מספיק כיתות לכמות התלמידים ולכן נאלצו ללמוד בשתי משמרות. אמי עבדה כמורה במשמרת שנייה בבית הספר, החל משעות הצהרים". עם סגירת בית הספר הפך המקום למתנ"ס.
הקומיקאי היהודי דני קיי היה מגיע לעתים לשכונה כדי לבקר את אחיו, מר קמינסקי, שבין השאר גידל בחצרו קופים (הסיפור באדיבות מוטי בן שושן).

רמת הרצל

גם שכונת רמת הרצל הקרויה על שם בנימין זאב הרצל, משתייכת היום לנאות הרצל. היא הוקמה בראשית שנות החמישים בגבולה הצפון-מזרחי של העיר, כשכונה קולטת עולים, בעיקר ממעברת בית-ליד. בשכונה התגוררו עולים מכל העדות - יוצאי פולין ורומניה לצד יוצאי עירק, פרס ולוב. מן הדירות הקטנות שב'בנייני הרכבת' נשמע בליל שפות ועלו ניחוחות של תבשילים שונים. משפחות ברוכות ילדים נאלצו להצטופף בדירות ולעתים הילדים היו ישנים יחד במיטה אחת, בשיטה המכונה: 'ראש-רגליים'.
יהודית אנושי מספרת, "הרגשנו בשכונה כמו במשפחה. אמא רג'אליה סמייה ברוכת הילדים שימשה לתושבי השכונה רוקחת תרופות, מגשרת, מגרשת עין הרע. גם 'הפרלמנט' היה מתכנס אצלנו בשבתות".

בשכונה נמצא בית הספר המקיף 'עגנון'.

סלע

את שכונת סלע בנתה חברת 'סלע', חברת השיכון של הסתדרות העובדים הלאומית, ואף היא משתייכת לנאות הרצל. בתחילת שנות החמישים מילאו שורות של אוהלים את השטח ועם פינוי מעברת 'בית ליד' בסוף שנות החמישים, שוכנו רבים מהעולים בבנייני הקבע שנבנו בשכונה. יהודית טל מספרת: "תחילה היו שם שורות של אוהלים, אחר כך התחילו לבנות צריפים ורק לאחר מכן החלו לבנות את בתי הקבע. הדירות הראשונות היו במבנים הגדולים של 24 מטר
בשנות השמונים הוקצו משאבים לשיקום פיזי וחברתי של השכונה.
בשכונה נמצא בית הספר התיכון הדתי 'בר-אילן', ובית גינצבורג, המרכז לגיל הרך.

עמידר

שכונת עמידר קיבלה את שמה מחברת 'עמידר' שבנתה בה, כבר משנת 1949. תחילה נבנו צריפים עם חצר ושבילים צרים העוברים ביניהם, מאוחר יותר אושרו לבנייה בתי אבן, חלקם בני שתי קומות. יהודית טל מספרת: "תחילה היו שם שורות של אוהלים, אחר כך התחילו לבנות צריפים ורק לאחר מכן החלו לבנות את בתי הקבע. הדירות הראשונות היו במבנים הגדולים של 24 מטר".
בשנים האחרונות הותקנו בבתי השכונה הישנים מערכות ניקוז חדשות, השבילים רוצפו מחדש באבנים משתלבות, לאורכם הוצבו גדרות דקורטיביות, עמודי תאורה וספסלים.
בקצה השכונה נמצא סניף בני עקיבא וכן בית הספר הממלכתי-דתי 'יבנה'.