"גבעות מכוסות חילפה, חול ולוהט, שאון גלים, אהלים אחדים נטויים במרוכז, כאגד של פטריות, צריף בודד בשממה, עגלות ופרדות, שקי מספוא ותבן. ובתוך הנוף הזה מתנועעים אילך ואילך אנשים רחבי גרם, שזופי פנים ועזי רוח. יודעים הם יפה את אשר עליהם לעשות משחר ועד צאת הכוכבים" (מתוך: "עת עלינו לנתניה- כ"ה לעלייתם לקרקע", 1954, ארכיון עיריית נתניה). כך תיאר אברהם וינר את נתניה בתחילתה.
מכאן והלאה, החלה נתניה לגדול אט-אט, כמושבה חקלאית המבוססת על פרדסנות. כמו במושבות אחרות אחד הלקחים ממאורעות תרפ"ט היה ההכרח לבנות בתי אבן. התכנית המקורית הייתה לבנות 20 בתים, קודם לבעלי המשפחות עם הילדים. הוועד הציע שלוש תכניות בנייה אפשריות במחירים שבין 130 - 155 לא"י, וניתן היה לקבל הלוואה בתנאים נוחים מבנק "בני בנימין". באוקטובר 1929, בג' סוכות תר"צ, הונחה אבן הפינה לבית הראשון בנתניה - בית משפחת שפירא בסוף שנת 1930 עמדו על תילם עשרה בתים שנבנו ע"י משה שקד, והתחילו בבנייה נוספת של בתים בפיקוחו והנהלתו של משה שקד. (מתוך: משה שקד,תשל"ה, ספר זכרון - משה שקד, עמ' 45 - 46).
בשנת 1931 עלתה קבוצת 'נתניה ב', בני מושבות ואחרים למקום וכבר נבנו 48 בניינים, (מתוך: ארכיון עיריית נתניה, מיכל ג, 7 סימול 117 , עיתון הבוסתנאי), ביניהם גם 'שבעת הבתים' שהיו מיועדים לרווקים ולכן נבנו מרוחקים מעט מהשאר. הוקם גן הילדים ובית ספר בשביל 40 ילדי היישוב, ובמפקד הבריטי של אותה שנה כבר נמנו בנתניה חנות 'כלבו', רצען וסנדלר, נגר, נפח, בנאי, ושלושה כלי רכב להובלת משאות ונוסעים. הגידול באוכלוסיית היישוב נבע מהתיישבות של משפחות ולצידם פועלים רבים, הביא בשנת 1932 להענקת מעמד מוניציפאלי של 'כפר' מטעם שלטונות המנדט ולמקום מונה גם "מוכתאר" צבי פייקוביץ, מראשוני המתיישבים בן מסחה. מהר מאוד חובר היישוב גם לרשת החשמל, אחד היישובים הראשונים באזור שהתקשרו באופן עצמאי לחברת החשמל. אך דומה שהשינוי העיקרי של השנים הראשונות חל בפריפריה של נתניה. באותן שנים, קודם ההקמה, היו במרחב הקרוב למושבה שני יישובים שעימם היו למושבה קשרים הדוקים: חוות "פרדס הגדוד" (1928) ושכונת הפועלים שקמה לידה ותל מונד (1929).
שלמה שפיגל מתאר את החורף הראשון במושבה: "עם בוא החורף הראשון גברו רוחות הים. הסערות העיפו גבעות חול והאילנות הרכים היו נשארים תלויים באוויר, כשרק קצה שורשיהם נעוץ בקרקע. באביב לא נראו כמעט עלים על האילנות. מלאי ייאוש התהלכנו בין העצים, מחפשים מוצא והצלה למעינו. לא ידענו אם להמשיך ולנטוע או להפסיק. בין מתיישבי כפר יונה היו כאלה, שאמרו לנו מתוך שמחה לאיד: "אם רוצים אתם מעט עלים, נוכל לשלוח לכם מפרדסינו בכפר יונה.... ברוך רם שלא חסך עמל ודאגה לפרדסים, הציע לנטוע את הקיקיון, שהתפשט וכבש את שטחי המטעים ועורר עלינו הרבה צחוק מפי 'חכמים ונבונים'... אף על פי , היתה זו הצלה לפרדסים, עם כל הקושי והעבודה הרבה הכרוכה בדבר, הפרדסים לבלבו והניבו פרי ששמו יצא לתהילה באזורי ההדרים... " (עת עלינו לנתניה - כ"ה לעלייה לקרקע, 1954 - ארכיון עיריית נתניה).
כעבור שנה מהקמתה של נתניה הוקמו כפר הס ועין ורד כמחנות עבודה לפועלים שעבדו בפרדסי האזור ובשנת 1931 נוסדו כפר ויתקין ועין החורש. יישוב אחר שהייתה לו השפעה רבה על נתניה היה כפר יונה שקם בשנת 1930, התיישבות בעלת אופי דומה לנתניה. תושבי כפר יונה שלחו את הילדים ללמוד בנתניה והמושבה אף היוותה בסיס כלכלי ומסחרי עבורם. עד שנת 1932 נוסדו בסה"כ 14 יישובים בשרון ונתניה הפכה מיישוב בודד ומנותק ליישוב מוביל בשרשרת ישובים. עם השנים הפכה המושבה למרכז מסחרי וכלכלי באזור. (מתוך: שמואלי, אבשלום וברור, משה, 1982, ספר נתניה, הוצאת עם עובד).