הרופא הראשון - ד"ר בנימין בקמן

תמונתן האחרונה

ד"ר בנימין בקמן

בעבודתו בקרב ילדים

עם רעייתו והנכדות

ד"ר בנימין בקמן נולד ברוסיה בשנת 1895 ועלה ארצה באנית "רוסלאן" הידועה בשנת 1925. תחנות חייו הראשונות בארץ היו עזה ומטולה, בהן שימש כרופא ונתחבב מאד על אוכלוסיה כולה. תחנתו האחרונה היתה נתניה (1933), בה היה מראשוני המושבה הצעירה ושימש כרופא משפחתי לתושבים הראשונים. הוא הפך לידידם האישי של אזרחי נתניה.
עובד בן עמי תיאר את עבודתו של ד"ר בקמן:
"רופאים היו באים לנתניה ונוטשים אותה. היה זה קורבן גדול לחיות באותם הימים בקן של תחלואה... בימים של תקוה ליאוש, הופיע רופא חדש, צעיר וממושקף בעל סבר פנים רך, שופע חיוכים, רכוב על סוס ערבי, שרך את דרכו בחולות עמוקים, הרחובות העתידים של נתניה, ודפק על בתים של חולים. תמיד היה צוחק, צחוק של שובבות נעורים וטוב לב. הוא הביא בתרמילו לא רק מכשירים לבדיקת החולה, מזרקים וכדורים להורדת חום, היה בקרבו מטען של חום אנושי" (מתוך: כרוסט, יוסף, 1967, ספר ד"ר בנימין בקמן, הוועד להוצאת ספר לזכרו של ד"ר בקמן, ארכיון עיריית נתניה, פ 6, סימול 40).
ד"ר בקמן הקים את מרפאת קופת חולים בנתניה ונלחם למען ייבוש הביצות והדברת המלריה.
משה שקד תיאר את מלחמתו של ד"ר בקמן במלריה: "ובימים ההם והאיזור הזה היה ארץ "אוכלת יושביה". המלריה השתוללה באזור הביצות, מוואדי חווארת בצפון עד נחל פאליק בדרום. היה זה ד"ר בקמן אשר עבר עם סוסו מבית לבית, טיפל וריפא את חוליו... היה זה ד"ר בקמן אשר הניף את נס המלחמה במלריה ותבע את ייבושן של ביצות והבראת האזור, ואף השיג את מבוקשו." (מתוך: כרוסט, יוסף, 1967, ספר ד"ר בנימין בקמן, הוועד להוצאת ספר לזכרו של ד"ר בקמן, ארכיון עיריית נתניה, פ 6, סימול 40).
עם התפתחות המושבה והפיכתה לעיר, תפס ד"ר בקמן את מקומו כעסקן התנועה הלאומית (חרות). במשך שנים רבות שימש כיו"ר התנועה וכנציגה במועצה המקומית ואח"כ בעירייה. ד"ר בקמן היה מראשוני אצ"ל ומילא תפקידים מרכזיים.
גם בתקופות הקשות ביותר נשא ברמה את דגל התנועה והיה אחד העצורים הוותיקים ביותר שטעם את טעמם של כל המחנות, החל מלטרון וגמור במחנות האריתריאה וקניה... ד"ר בקמן הלך לעולמו ב 26.1.1961. (מתוך: כרוסט, יוסף, 1967, ספר ד"ר בנימין בקמן, הוועד להוצאת ספר לזכרו של ד"ר בקמן, ארכיון עיריית נתניה, פ 6, סימול 40).
עובד בן עמי תיאר את עבודתו של ד"ר בקמן:
"רופאים היו באים לנתניה ונוטשים אותה. היה זה קורבן גדול לחיות באותם הימים בקן של תחלואה... בימים של תקוה ליאוש, הופיע רופא חדש, צעיר וממושקף בעל סבר פנים רך, שופע חיוכים, רכוב על סוס ערבי, שרך את דרכו בחולות עמוקים, הרחובות העתידים של נתניה, ודפק על בתים של חולים. תמיד היה צוחק, צחוק של שובבות נעורים וטוב לב. הוא הביא בתרמילו לא רק מכשירים לבדיקת החולה, מזרקים וכדורים להורדת חום, היה בקרבו מטען של חום אנושי" (מתוך: כרוסט, יוסף, 1967, ספר ד"ר בנימין בקמן, הוועד להוצאת ספר לזכרו של ד"ר בקמן, ארכיון עיריית נתניה, פ 6, סימול 40).
ד"ר בקמן הקים את מרפאת קופת חולים בנתניה ונלחם למען ייבוש הביצות והדברת המלריה.
משה שקד תיאר את מלחמתו של ד"ר בקמן במלריה: "ובימים ההם והאיזור הזה היה ארץ "אוכלת יושביה". המלריה השתוללה באזור הביצות, מוואדי חווארת בצפון עד נחל פאליק בדרום. היה זה ד"ר בקמן אשר עבר עם סוסו מבית לבית, טיפל וריפא את חוליו... היה זה ד"ר בקמן אשר הניף את נס המלחמה במלריה ותבע את ייבושן של ביצות והבראת האזור, ואף השיג את מבוקשו." (מתוך: כרוסט, יוסף, 1967, ספר ד"ר בנימין בקמן, הוועד להוצאת ספר לזכרו של ד"ר בקמן, ארכיון עיריית נתניה, פ 6, סימול 40).
עם התפתחות המושבה והפיכתה לעיר, תפס ד"ר בקמן את מקומו כעסקן התנועה הלאומית (חרות). במשך שנים רבות שימש כיו"ר התנועה וכנציגה במועצה המקומית ואח"כ בעירייה. ד"ר בקמן היה מראשוני אצ"ל ומילא תפקידים מרכזיים.
גם בתקופות הקשות ביותר נשא ברמה את דגל התנועה והיה אחד העצורים הוותיקים ביותר שטעם את טעמם של כל המחנות, החל מלטרון וגמור במחנות האריתריאה וקניה... ד"ר בקמן הלך לעולמו ב 26.1.1961. (מתוך: כרוסט, יוסף, 1967, ספר ד"ר בנימין בקמן, הוועד להוצאת ספר לזכרו של ד"ר בקמן, ארכיון עיריית נתניה, פ 6, סימול 40).