מוזיאון ראשונים לתולדות נתניה

סיפורו של מקום

"הסקויה של נתניה"

"עיר יפה נתניה. אם לא מוזמנים לחתונה או לחברים,למה לא נכנסים אליה? יש בה הרבה ים, טיילת נהדרת ויהלומים, וגם משהו שלא ראיתם כמותו בשום מקום אחר: סקויה. לא בדיוק מעצי הענק כמו בקליפורניה.
אבל איפה תמצאו בארץ עץ, שכדי להקיף את הגזע שלו יד אל יד, דרושים שבעה דורון ג'מצ'ים לפחות? כלומר היקף הגזע הוא כ - 14 מטרים!. זה לא בדיוק עץ סקויה, מבחינת הגובה והעובי , ובכל זאת אין עצים רבים כאלה בארץ. כדי להגיע לעץ השקמה הזה, הנדיר בגודלו, די אם נבוא אל מאחורי הדואר המרכזי.
פעם היה שם הכפר הערבי אום ח'אלד, על שם האמא של ח'אלד, שהיה אחד המפקדים החשובים, בזמן שהערבים כבשו את הארץ, לפני כ- 1400 שנה.
לפני 75 שנה נפוצה שמועה (ב- 1928) בקרב סוחרי הקרקעות, ששיח' צלאח חמאדן המוכתר, כלומר הצ'יף של אום ח'אלד, מעוניין למכור חלק מאדמות הכפר.
צייד שמועות כזה הביא את הידיעה לאן שהביא , וקבוצת אנשים ממסדר בני בנימין, שרצתה להקים מושבה חדשה, קפצה על ההזדמנות. קל להגיד "קפצה על ההזדמנות". בימים ההם, כביש החוף לא היה, וכל מה שיש סביב נתניה לא היה, כי היא עצמה לא היתה. כדי להגיע למקום שנמצא צומת השרון (בית ליד), ומשם, בשביל עפר טובעני המטפס על הדיונות, הגיעו אל הכפר שבראש הגבעה, בצל המצודה הצלבנית.
הגיעו הקונים - ובראשם עובד בן עמי, מייסד נתניה וראש העירייה שנים רבות - אל שייח' צאלח. אמר להם: שבו. ישבו בצילו העמוק והמרענן של עץ השקמה אדיר הממדים. שאל: מה תשתו? והורה לטחון קפה. אחר כך התחיל מה שאנו מכירים כ"סמול טוק", יעני, דיבור של סתם, כי לפי המסורת הערבית לא יפה לגשת ישר לעניין.
דיברו-דיברו, הגיע הקפה, לגמו- לגמו, ושוב לגמו-לגמו, כי לא יפה לסרב למארח. בסוף, כשנדמה שלעולם לא יגיע הרגע הקובע - דיברו תכל'ס:
"שמענו שאתה מעוניין למכור אדמה, ואנחנו מוכנים לקנות אותה".
הרים השיח' את עיניו מעל ספלון הקפה שלו, ואמר בקול שקט ורגוע ובנימה תכליתית:
"לא נמכור לכם את האדמה..."
הקונים ההמומים לא הבינו את הקטע. עוד הם מחליפים מבטים והשיח' המשיך ואמר:
"לא נמכור לכם - כי האדמה שלכם. כשבאנו לכאן כבר צמח כאן עץ הג'ומס שנטעו אבותיכם. הצלבנים גירשו אותם. אנחנו גירשנו את הצלבנים וישבנו על אדמתכם. שלמו לנו רק דמי השמירה עליה - והיא שלכם."
כאן התחיל ויכוח -מיקוח לפי כללי המשא ומתן, הסכום שולם, האדמה נקנתה, וזו ההתחלה של נתניה.
הכפר אום ח'אלד המשיך לשבת כאן, ראה את המושבה צומחת ומתפתחת. בתש"ח הוסכם, שלערביי הכפר לא יקרה דבר בזכות הגינותם. באו המסיתים, יעצו להם להתפנות עד שתיכבש נתניה ואז יחזרו למקום כמו גדולים- והסוף ידוע.
מתוך: דודו דיין, 1999, מה, כבר 2000?! הוצאת צופית.