השנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה עמדו בסימן התארגנות וחיפושי דרך מחודשים עבור ההתיישבות בא"י. המושבות שעברו מחסותו של הברון לניהולה של יק"א נאלצו להתמודד עם קשיים רבים. המשבר הכלכלי באמצע שנות העשרים והפסקת העלייה נתנו אף הם את אותותיהם. חיפושי הדרך בהתיישבות, ניסיונות חקלאיים והרדיפה אחרי הפרנסה היו מנת חלקם של כל בני המושבות.
על רקע זה התארגנה קבוצה של צעירים בני המושבות ששמו להם למטרה לעזור לחקלאים ולבניהם במושבות, בהדרכה מקצועית, התארגנות לרכישת זרעים, שתילים וכו' - הסתדרות "בני בנימין". ברקע הולך ומסתמן ענף הפרדסנות כענף החקלאי המרכזי בארץ ובעיקר באזור שפלת יהודה והשרון. למעשה הופך השרון למוקד הפרדסנות העברית ולמוקד התיישבותי חדש. על רקע זה פנו חברי "בני בנימין" לדרך חדשה והתחילו ברכישת אדמות להקמת מושבות חדשות. עבור בני המושבות שלא היה להם מקום במושבות הוותיקות וכן בני איכרים שרצו להתחיל בדרך חדשה, הקמת נתניה הייתה חלק מאותו תהליך לאחר הקמת כפר אהרון והרצליה. היא התחילה את חייה כמושבה חקלאית, אך נראה שכבר בראשיתה היה ברור לפרנסיה שבעתיד הלא רחוק תהפוך לעיר.
(מתוך: שמואלי, אבשלום וברור, משה, 1982, ספר נתניה, הוצאת עם עובד).
מתוך: ארכיון נתניה , ניצה וולטש, 2000, לשמור על הקיים ולבנות את החרב - בני בנימין 1920 - 1939, מיכל ג' 07:).