תחילת הפעילות החלה בשנת 1931 לאחר חתימת הסכם התחבורה בין עקיבא סודק לבין וועד המושבה.
בראשיתה היתה נתניה רחוקה ונידחת והגישה אליה היתה קשה ומעוקלת. אנשים נהגו לנסוע ברכבת עד טול כרם וממנה במכונית ציבורית רעועה, בדרך חולות אל נתניה, במרחק כ-15 ק"מ מהתחנה.
בעת שהלך ונסלל הכביש מטול כרם לנתניה, הוחל בסלילת "כביש הצפון" שאמור לחבר את יפו עם חיפה דרך פתח תקווה. הקטע שבין יפו לפתח תקווה נסלל עוד בשנת 1928. המשך הכביש נסלל בשנת 1935 עד נקודה הרחוקה 7-6 ק"מ מדרום למשטרת בית ליד ואז הופסקה סלילתו. מצידה של מועצת נתניה נעשו ניסיונות לשכנע את השלטונות בתועלת שתצמח בסלילת הכביש.
ממכתב שהוציא עובד בן עמי מ - 1.3.1936 לבעלי הקרקעות מספר על מאמצי המועצה לסלילת הכביש: "המועצה של נתניה מתכבדת להביא לתשומת לבו את שאלת סלילת הכביש נתניה - טול כרם, אשר יחבר את נתניה עם תחנת הרכבת ועורקי הדרכים המובילות לירושלים, ולצומת הדרכים הסלולות לדרום הארץ ולצפונה... מיותר להרחיב את הדיבור על חשיבות הכבישים בהתפתחות כל יישוב: נתניה והשרון הצפוני סבלו במשך שש שנים בעונות החורף מניתוק קשרים ע"י שטפונות ומקווי מים... ובעונות הקיץ ע"י שקיעת המכוניות בחולות. לסלילת הכבישים שיחברו את נתניה לכל חלקי הארץ ישנה חשיבות כלכלית ממדרגה ראשונה... המועצה מציינת מתוך הוקרה את התעניינותה של ממשלת א"י והעזרה שנתניה לנו ע"י הכללתה את נתניה והאזור שמסביב לתוך רשת הכבישים של הארץ..." (ארכיון עיריית נתניה מ, 18 סימול 120).
עם פרוץ הפרעות בשנת 1936 התברר שיש הכרח ראשון במעלה בקיומה של דרך שתאפשר תחבורה ליישובים היהודיים, שלא תעבור דרך יישובים ערביים.סלילת כביש שיחבר בין נתניה לטול כרם, עיר המחוז עמדה לנגד עיניו של עובד בן עמי כצורך קיומי כבר בראשית שנות השלושים. בעת ביקורו של הנציב העליון הבריטי ווקופ הועלתה הדרישה לפניו, אך ההתקדמות בשנים שלאחר מכן הייתה מזערית, אם בכלל.
בתאריך 20 למאי 1937 נחנכה הדרך רשמית בנוכחות הנציב העליון.