באמצע שנות השלושים גדל היישוב העברי בארץ בצורה משמעותית על רקע העלייה מארצות מרכז אירופה וגרמניה. עובד בן עמי (בעיקר) וחבריו נוכחו באפשרויות הפיתוח של היישוב והחליטו לפתח את המושבה החקלאית בכיוון עירוני יותר. נראה שעובד בן עמי ראה את נתניה כמרכז השרון כבר בראשית שנות השלושים. בדבריו תמיד הדגיש את הצורך בפיתוח נתניה כמרכז אזורי עם דגש על קיט ותיירות במקביל לפרדסנות.
כבר בשנת 1929 כשנהגתה תכניתה הראשונה של נתניה הדגיש בן עמי את הצורך בשטחי ציבור ודרכים רחבות כהכנה ליום שבו נתניה, ולא חדרה: "תהיה מרכז לכל האזור של המטעים המתרכז סביבה, היא תשמש גם בהמשך מקום מנוחה ויש צורך להתכונן להתפתחות עתידה ולא לעשות את השגיאות שנעשו בכל המושבים האחרים"(מתוך: ארכיון עיריית נתניה, ג, 7 סימול 13).
בראשית שנות השלושים, עם עליית בעלי ההון מגרמניה והסכמי ההעברה היה השרון אחד ממוקדי המשיכה להתיישבות בארץ. תרמה לכך העובדה שחברת "הנוטע", שהייתה שותפה בהסכמי ההעברה, שימשה למעשה צינור להעברת כספים ורכישת קרקעות בארץ. ומכיוון שעיקר פעילותה באותה עת היה באזור השרון הרי שנתניה יצאה נשכרת מכך.
כבר בשנות השלושים והארבעים הוקמו ברחבי הארץ וגם בנתניה ובסביבותיה שכונות בעלות גוון פוליטי. כזו היתה "הנוטע", שתושביה השתייכו לזרם הרוויזיוניסטי שסופח לאחר מלחמת העצמאות לנתניה. שיכונים אחרים בעלי גוון פוליטי היו שיכוני הפועלים שהקימה ההסתדרות העובדים הכללית בא"י, שכונת זאב שייסדה הסתדרות העובדים הלאומית ושיכון הפועל המזרחי שהוקם ע"י תנועת "המזרחי".