במקביל לרכישת הקרקעות פעלו ראשי "בני בנימין" להקמת חברת המטעים שמחד תמכור את החלקות בארץ ובחו"ל ומאידך תספק פרנסה לראשוני נתניה, חברת "הנוטע". במקביל לרכישת הקרקע החלו ראשי "בני בנימין"לחפש מועמדים מתאימים להתיישבות. לצורך זה הפיצו חוזר בין בני איכרי המושבות הוותיקות בארץ. כל מועמד היה חייב להצטייד גם במכתב המלצה מאת הוועד המקומי של "בני בנימין" במושבה שיעיד על כישוריו החברתיים ואישיותו של המועמד, וכן להביא ערבויות לתשלומים. (מתוך: ארכיון עיריית נתניה, ג, 7 סימול 12, 23 וגם פ, 40, 501).
כעבור מספר חודשים, באוקטובר 1928 הודיעו אנשי הוועד שההרשמה הסתיימה. באספה הכללית של בעלי המגרשים עמדה על סדר היום שאלת עיבוד הקרקע כבר לחורף הקרוב, וההכנות לסידור הבאר הראשונה, התנאי ההכרחי לקיום יישוב. כן נבחר וועד התושבים, הוחלט על ארגון החריש והזריעה בין החברים ועל התחלת איסוף הכסף לכריית הבאר וסידור מכון המים. שני עקרונות מנחים נשמרו ע"י חברי הוועד בקפדנות. הראשון הייתה הדרישה להמלצה אישית על המועמד, דרישה שנשמרה בקפדנות. המועמדים הראשונים היו בני המושבות: זכרון יעקב, יסוד המעלה, ראשון לציון, מסחה, ראש פינה, פתח תקווה, משמר הירדן, יסוד המעלה ועקרון, לצידם ניתן למצוא פועלים וותיקים במושבות שראו בנתניה את האפשרות לבנות לעצמם בית. הדרישה השנייה הייתה ההקפדה על מועמדים שיכולים לעמוד בדרישות הכספיות. דרישה זו נבעה מעצם העובדה כי הייתה זו התיישבות פרטית. חברי "בני בנימין" היו חתומים על ההתחייבויות הכספיות באופן אישי ולמודים מניסיון העבר בקשו להבטיח את עתידו של היישוב כמו גם את השקעתם האישית. (ארכיון עיריית נתניה ג, 166, סימול 1378).
ביום שישי 18 בדצמבר שנת 1928 התחילו "עבודות התשתית' הראשונות באדמות נתניה. הפועל משה שקד ו"קבוצת הבאר" התחילו בכריית הבאר וכעבור חודשיים בפברואר 1929 נמצאו המים: "הגענו עד המים! בינתיים - חופרים ויורדים, חופרים ומעמקים שקד רכון בתחתית הבאר, מניח את הבלוקים, נדבך אחר נדבך" (מתוך משה שקד, תשל"ה, משה שקד - ספר זכרון עמ' 40). שבוע לאחר מכן הגיעו ארבעת המתיישבים הראשונים בני מסחה ופועל נוסף מטבריה, רצען במקצועו להתחיל בחריש האדמות. שבועות מספר לאחר מכן הגיעו מתיישבים חדשים נוספים וכן שומר ופועלים. החריש הראשון ב 18 בפברואר שנת 1929 נחשב למועד ייסודה של נתניה. יצחק מלר בספר עת עלינו לנתניה מספר: "ביום ד' בשבוע, בשמונה עשר לחודש פברואר 1929, הגיעו ידידנו גד מכנס, עובד בן עמי, ברוך רם ומשה מכנס. רתמנו למחרשה הגדולה עשרה זוגות פרדות ויצאנו למקום המיועד לחריש. במקום, בו היה צריך להב המחרשה להינעץ בקרקע, מסרנו את המושכות של הזוג לידיו של גד מכנס ואני ישבתי על המחרשה. ב"דיו" חגיגי פתחנו את התלם הראשון בישימון הגדול שבין חדרה להרצליה" (מתוך: "עת עלינו לנתניה" - כ"ה שנים לעלייה על הקרקע - 1954, ארכיון עיריית נתניה).
לקראת פסח הגיעו גם המשפחות ונשי המתיישבים הראשונים ונוצר מאהל 'שכונת האוהלים'. העלייה על הקרקע של שאר המתיישבים הייתה מותנית באפשרויות התעסוקה במקום אותן אמורה הייתה חברת 'הנוטע' לספק.
חברת "הנוטע" הפכה לחברה ארצית לנטיעת פרדסים. (מתוך: שמואלי, אבשלום וברור, משה, 1982, ספר נתניה, הוצאת עם עובד).