התימנים בנתניה - שכונת בן ציון
שכונת בן ציון, 1934
שכונת בן ציון הוקמה ע"ש ד"ר אריאל בן ציון, ספרדי ירושלמי שעסק בקבלה וגם פירסם לקט של אגדות ומעשים נפלאים על המקובל התימני - ירושלמי ר' שלום שרעבי. כמו כן הוא ביקר בעדן בשליחות המוסדות הציוניים בשנים 1922 ו 1928.
בשנת תרפ"ט (1929) הגיעו מתימן, מספר משפחות ראשונות לנתניה, בראשם עמדו עובד שאער (שורר) וסעדיה בן יהודה שאער. הם גרו בצריף של הסוכנות היהודית בנתניה, עבדו בנטיעת הפרדסים הראשונים וחיו בתנאים קשים על גבעה באזור הרב קוק של היום.
בראשית שנת תרצ"ד (1934) מנתה עדת התימנים בנתניה כמה עשרות נפשות. כך כתב עובד שאער מראשוני שכונת בן ציון:
"שונים היינו מבני המושבה, על כן חפצנו להיפרד מעליהם ולהתרכז במקום אחד בו נוכל לשמור על מנהגינו ומסורת אבותינו, כפי שהיינו רגילים לה עוד בשבתנו בתימן. פניתי לעובד בן עמי שעמד בראש חברת "בני בנימין" בנתניה והעליתי לפניו את משאלתנו. "למה לכם זאת?" היה חוזר ואומר לי בן עמי. '"למה לא תשבו בינינו?" אמרתי לו: "אתם מתנהגים כאילו אתם גויים, לא חודש ולא שבת אצלכם, לא תורה ולא תפילה וכיצד נשכון עמכם? איננו רוצים שבנינו ילמדו ממעשיכם, אלא ילכו בדרך התורה והמצוות, כמקובל אצלנו מדורי דורות".
כחצי שנה נמשכו פגישותי עם בן עמי, ברוך רם וגד ומשה מכנס ואחר נפל דבר. סוכם שנרכוש לנו חלקת אדמה מדרום למרכז המושבה, במקום שמאוחר יותר נקרא בשם שכונת בן ציון. כל אחד מבין החברים שהחליטו לעלות על הקרקע רכש דונם אחד תמורת עשרים ושמונה לירות אנגליות. אני שהיה לי סכום כמעט כפול מזה רכשתי שני דונם סמוכים זה לזה. כדי שלא תהיה תרעומת בין רוכשי המגרשים הוחלט להפיל פור ובדרך זו לחלק את המגרשים. הוזמנו למשרדי "הנוטע", שם המתינו לנו האנשים עמם נהלנו את המשא ומתן. בין השאר היה במקום פרידלנדר, אחד ממנהלי העבודה של "הנוטע". נטל הלה את הגורלות, הניח בכובעו ואחר החלה בתו בת העשר שולפת את הפתקים ומחלקת ביננו.
ביום ט"ו באב תרצ"ד, 27 ביולי 1934, עלינו על הקרקע אנשים, נשים וטף. החבורה מנתה שבעה עשר גברים, מקצתם נשואים ורובים רווקים. תחילה נתרכזה החבורה בצריפים, שהועברו ממקום מגורנו הקודם והוקמו מחדש על אדמה ציבורית בפינת הרחובות טביב ובן ציון דהיום. אט נתפזרה החבורה איש איש לאדמתו ואחרים תפסו את מקומם בצריפי הקרן הקיימת."
(מתוך: מזרחי, אבשלום, 1995, בן ציון - השכונה שלי מחזון למעש, האגודה לטיפוח חברה ותרבות תיעוד ומחקר כיכר העצמאות נתניה, ארכיון עיריית נתניה, ש11 סימול 33)
בשנת תרפ"ט (1929) הגיעו מתימן, מספר משפחות ראשונות לנתניה, בראשם עמדו עובד שאער (שורר) וסעדיה בן יהודה שאער. הם גרו בצריף של הסוכנות היהודית בנתניה, עבדו בנטיעת הפרדסים הראשונים וחיו בתנאים קשים על גבעה באזור הרב קוק של היום.
בראשית שנת תרצ"ד (1934) מנתה עדת התימנים בנתניה כמה עשרות נפשות. כך כתב עובד שאער מראשוני שכונת בן ציון:
"שונים היינו מבני המושבה, על כן חפצנו להיפרד מעליהם ולהתרכז במקום אחד בו נוכל לשמור על מנהגינו ומסורת אבותינו, כפי שהיינו רגילים לה עוד בשבתנו בתימן. פניתי לעובד בן עמי שעמד בראש חברת "בני בנימין" בנתניה והעליתי לפניו את משאלתנו. "למה לכם זאת?" היה חוזר ואומר לי בן עמי. '"למה לא תשבו בינינו?" אמרתי לו: "אתם מתנהגים כאילו אתם גויים, לא חודש ולא שבת אצלכם, לא תורה ולא תפילה וכיצד נשכון עמכם? איננו רוצים שבנינו ילמדו ממעשיכם, אלא ילכו בדרך התורה והמצוות, כמקובל אצלנו מדורי דורות".
כחצי שנה נמשכו פגישותי עם בן עמי, ברוך רם וגד ומשה מכנס ואחר נפל דבר. סוכם שנרכוש לנו חלקת אדמה מדרום למרכז המושבה, במקום שמאוחר יותר נקרא בשם שכונת בן ציון. כל אחד מבין החברים שהחליטו לעלות על הקרקע רכש דונם אחד תמורת עשרים ושמונה לירות אנגליות. אני שהיה לי סכום כמעט כפול מזה רכשתי שני דונם סמוכים זה לזה. כדי שלא תהיה תרעומת בין רוכשי המגרשים הוחלט להפיל פור ובדרך זו לחלק את המגרשים. הוזמנו למשרדי "הנוטע", שם המתינו לנו האנשים עמם נהלנו את המשא ומתן. בין השאר היה במקום פרידלנדר, אחד ממנהלי העבודה של "הנוטע". נטל הלה את הגורלות, הניח בכובעו ואחר החלה בתו בת העשר שולפת את הפתקים ומחלקת ביננו.
ביום ט"ו באב תרצ"ד, 27 ביולי 1934, עלינו על הקרקע אנשים, נשים וטף. החבורה מנתה שבעה עשר גברים, מקצתם נשואים ורובים רווקים. תחילה נתרכזה החבורה בצריפים, שהועברו ממקום מגורנו הקודם והוקמו מחדש על אדמה ציבורית בפינת הרחובות טביב ובן ציון דהיום. אט נתפזרה החבורה איש איש לאדמתו ואחרים תפסו את מקומם בצריפי הקרן הקיימת."
(מתוך: מזרחי, אבשלום, 1995, בן ציון - השכונה שלי מחזון למעש, האגודה לטיפוח חברה ותרבות תיעוד ומחקר כיכר העצמאות נתניה, ארכיון עיריית נתניה, ש11 סימול 33)