עם עליית המתיישבים על הקרקע הוקם ועד מושבה. הוועד פעל על פי חוקה ותקנות, שקבעו את זכויות וחובות החברים, את חוקת הבחירות ואת שיעורי המיסים.
ועד במושבה עמד בקשר הדוק עם הוועד הראשי של "בני בנימין". הצעת התקציב לשנת 1930 הוגשה ע"י ועד "בני בנימין", שביקש מהוועד המקומי לאשרו.
שני מוסדות היו כפופים לוועד המושבה: "קואופרטיב המים - מי שרון" ו"קופת מלווה חקלאי". "הקואופרטיב המים" היו חברים כל המתיישבים. הקואופרטיב דאג לכל הקשור בחלוקת המים ובהספקתם - תורנויות הספקה, תשלום תמורת בארות וכד'. יש לציין כי כבר ב - 1931 פעלה בנתניה רשת השקיה, שכללה בארות. הבארות הן של "מי השרון" ושל חברת "הנוטע", שפעו מים טובים שהתגלו יחסית לפני הקרקע, ולכן הוצאות השאיבה היו נמוכות. גורם זה עודד את חברת "הנוטע". (מתוך: וולטש, ניצה, 2000, לשמור על הקיים ולבנות את החרב - בני בנימין 1920- 1939).
בשנת 1939 הציע אייזנברג מהנדס טכני לעבודת מים תכנית כללית להספקת מים בנתניה. הוא מתאר את מפעלי המים של נתניה: "הספקת המים בנתניה הובטחה בעבר ע"י שני מפעלי מים:
א. באזור המערבי: לאורך רצועת חוף הים, ע"י מפעל המים של החברה לפיתוח חוף נתניה בע"מ. מכון מים זה שימש להספקת מים באזור הפתוח, למחנה הצבא, לגנים ציבוריים, ולמשקים אחדים הגובלים עם חוף הים.
ב. באזור המזרחי: ע"י מפעל המים של מועצת עיר נתניה.
הספקת המים כללה: את נתניה המרכזית, שכונת גבע א', שכונת ב', שכונת בן - ציון, שכונת גבעת צבי ושטח של 180 דונם בערך פרדס הסמוך לאיזור העירוני. כעת התאחדו מפעלי המים של החברה לפיתוח חוף נתניה בע"מ והמועצה של עיר נתניה להספקת מים עירונית בנתני, חב' שיתופית בע"מ, בכדי לשכלל ולהרחיב את הספקת המים לנתניה ושכונותיה, בהתאם לתכנית הכללית להספקת מים בנתניה.
התצרוכת השנתית במים לנתניה בשנת 1938 היה 483.000 ממע"ק".(מתוך: ארכיון עיריית נתניה מ 2, סימול 17).