כיצד איפוא ניצחו את הקדחת: "בשנת 1934 התחילה מחלקת הבריאות במפעל הייבוש של ברכת רמאדן, או ביצת ה"פאליק", השנייה בגודלה אחרי ביצת החולה, שהשתרעה על שטח רחב של כמה אלפים דונמים בין הרצליה, תל מונד ואבן יהודה. היתה זו תוצאה של מאמץ רב שהשקיעו ראשיה של נתניה, בתמיכתו של אנדריוס שנרצח במאורעות 1936.
בשנת 1934 התחילה מחלקת הבריאות במפעל הייבוש וכבר בסוף פברואר 1935 נפתח הסכר, שנבנה בברכה זו, ובמשך שבועות אחדים הוזרמו לים שישה מליונים ממע"ק מים שנקוו בחודשי החורף" (מתוך: "עת עלינו לנתניה - כ"ה לעלייה על הקרקע", 1954, ארכיון עיריית נתניה).
ד"ר בקמן הקים את מרפאת קופת חולים בנתניה ונלחם למען ייבוש הביצות והדברת המלריה.
משה שקד תיאר את מלחמתו של ד"ר בקמן במלריה: "ובימים ההם והאיזור הזה היה ארץ "אוכלת יושביה". המלריה השתוללה באזור הביצות, מוואדי חווארת בצפון עד נחל פאליק בדרום. היה זה ד"ר בקמן אשר עבר עם סוסו מבית לבית, טיפל וריפא את חוליו..."
ב- 13.2.1937 הוקם סניף מגן דוד אדום לעזרה ראשונה בארץ ישראל בנתניה, בניין הסניף הוקם ברחוב דיזנגוף צמוד לבי"ס ביאליק.
ב-26.2.1938 הונחה אבן הפינה לבית חולים ע"ש לואיס אנדרוס, מושל הגליל, שנרצח. בית החולים עתיד היה להיבנה דרומית לנתניה על מגרש המשתרע על כמה עשרות דונמים משקיף על הים. בית חולים זה לבסוף לא הוקם.
מתוך: ארכיון נתניה, מ 4, 36 ומ 91, 360.