הקדחת בנתניה
בחוברת "עת עלינו לנתניה" מתאר בנימין שטטמפר את ראשית ההתיישבות באום חאלד ומלחמתו בקדחת:
"ביום שעמדנו על הגבעה של אום ח'אלד לא היה קץ להתלהבות החברים. "זהו המקום"! ראשית ההתיישבות היתה כרוכה בקשיים לא מעטים, אבל אנו קפצנו את קפיצת הנחשון, נעצנו קנה בשממה ולא עשינו חשבונות... ללא כל עזרה רפואית או ציוד רפואי עלינו לסביבת ביצות וקדחת. בכסף שהשתכרתי בעבודתי אצל "הנוטע" קניתי את כל הדרוש לעזרה ראשונה, כגון: יוד, אגדים, כמה בקבוקי קוניאק, חינין ועוד. לא פעם שימש האוהל שלי לתחנה חבישה לפצועים או עזרה ראשונה לחבר קודח וחולה... לא עברו ימים מרובים והקדחת החלה משתוללת. קצרה ידי מלעזור לכל החולים, מלאי התרופות שלי התרוקן במהרה, וביום אחד לא יכלו רוב החברים לצאת לעבודה כי שכבו באוהליהם בארבעים מעלות חום, ובאמתחתי לא היה אף גרם חינין או טיפת קוניאק. הייתי אובד עצות.
והנה הופיע אחד השכנים הערבים ואמר לי: שמע חוג'א, בנימין, בפרדס סמיר נמצאת רופאה יהודיה מכפר סבא! מיד התרתי את הפרדות שלי, רתמתי אותן לעגלה וכחץ מקשת מהרתי אל הרופאה. בדמעות שליש התחננתי לפניה, לבוא ולהציל את החברים. היא נענתה והזריקה לכל אחד מהחולים זריקה הגונה של חינין. למחרת יצאו שוב החברים לעבודה" ("עת עלינו לנתניה" - כ"ה לעלייה על הקרקע, 1954, ארכיון עיריית נתניה).
בדין וחשבון על מצב הקדחת בנתניה מ- 31.8.1933 מתוארת המחלה: "בתוך המושבה עצמה נמצאו יתושי האנופלס. יש להניח שהיתושים הדבוקים (המדבקים) הן במחלה הקדחת היות ובסביבה נמצאים בדואים יושבי ביצות נושאי טפילי הקדחת. קיימת איפוא למעשה סכנת מלריה בשביל תושבי המושבה". (ארכיון עיריית נתניה, מ 90 סימול 842).
כיצד איפוא ניצחו את הקדחת: "בשנת 1934 התחילה מחלקת הבריאות במפעל הייבוש של ברכת רמאדן, או ביצת "פאליק", השנייה בגודלה אחרי ביצת החולה, שהשתרעה על שטח רחב של כמה אלפים דונמים בין הרצליה, תל מונד ובן יהודה. היתה זו תוצאה של מאמץ רב שהשקיעו ראשיה של נתניה , בתמיכתו של אנדריוס שנרצח במאורעות 1936. .. בשנת 1934 התחילה מחלקת הבריאות במפעל הייבוש וכבר בסוף פברואר 1935 נפתח הסכר, שנבנה בברכה זו, ובמשך שבועות אחדים הוזרמו לים ששה מליונים ממע"ק מים שנקוו בחודשי החורף" ( מתוך: "עת עלינו לנתניה - כ"ה לעלייה על הקרקע", 1954, ארכיון עיריית נתניה).
"ביום שעמדנו על הגבעה של אום ח'אלד לא היה קץ להתלהבות החברים. "זהו המקום"! ראשית ההתיישבות היתה כרוכה בקשיים לא מעטים, אבל אנו קפצנו את קפיצת הנחשון, נעצנו קנה בשממה ולא עשינו חשבונות... ללא כל עזרה רפואית או ציוד רפואי עלינו לסביבת ביצות וקדחת. בכסף שהשתכרתי בעבודתי אצל "הנוטע" קניתי את כל הדרוש לעזרה ראשונה, כגון: יוד, אגדים, כמה בקבוקי קוניאק, חינין ועוד. לא פעם שימש האוהל שלי לתחנה חבישה לפצועים או עזרה ראשונה לחבר קודח וחולה... לא עברו ימים מרובים והקדחת החלה משתוללת. קצרה ידי מלעזור לכל החולים, מלאי התרופות שלי התרוקן במהרה, וביום אחד לא יכלו רוב החברים לצאת לעבודה כי שכבו באוהליהם בארבעים מעלות חום, ובאמתחתי לא היה אף גרם חינין או טיפת קוניאק. הייתי אובד עצות.
והנה הופיע אחד השכנים הערבים ואמר לי: שמע חוג'א, בנימין, בפרדס סמיר נמצאת רופאה יהודיה מכפר סבא! מיד התרתי את הפרדות שלי, רתמתי אותן לעגלה וכחץ מקשת מהרתי אל הרופאה. בדמעות שליש התחננתי לפניה, לבוא ולהציל את החברים. היא נענתה והזריקה לכל אחד מהחולים זריקה הגונה של חינין. למחרת יצאו שוב החברים לעבודה" ("עת עלינו לנתניה" - כ"ה לעלייה על הקרקע, 1954, ארכיון עיריית נתניה).
בדין וחשבון על מצב הקדחת בנתניה מ- 31.8.1933 מתוארת המחלה: "בתוך המושבה עצמה נמצאו יתושי האנופלס. יש להניח שהיתושים הדבוקים (המדבקים) הן במחלה הקדחת היות ובסביבה נמצאים בדואים יושבי ביצות נושאי טפילי הקדחת. קיימת איפוא למעשה סכנת מלריה בשביל תושבי המושבה". (ארכיון עיריית נתניה, מ 90 סימול 842).
כיצד איפוא ניצחו את הקדחת: "בשנת 1934 התחילה מחלקת הבריאות במפעל הייבוש של ברכת רמאדן, או ביצת "פאליק", השנייה בגודלה אחרי ביצת החולה, שהשתרעה על שטח רחב של כמה אלפים דונמים בין הרצליה, תל מונד ובן יהודה. היתה זו תוצאה של מאמץ רב שהשקיעו ראשיה של נתניה , בתמיכתו של אנדריוס שנרצח במאורעות 1936. .. בשנת 1934 התחילה מחלקת הבריאות במפעל הייבוש וכבר בסוף פברואר 1935 נפתח הסכר, שנבנה בברכה זו, ובמשך שבועות אחדים הוזרמו לים ששה מליונים ממע"ק מים שנקוו בחודשי החורף" ( מתוך: "עת עלינו לנתניה - כ"ה לעלייה על הקרקע", 1954, ארכיון עיריית נתניה).
|