מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט (1936 - 1939), שהערבים והאנגלים קראו להן המרד הערבי הגדול. ריבוי העולים היהודיים והתעצמות היישוב היהודי בארץ ככלל, ובנתניה בפרט, בעיצומה של העלייה החמישית, עוררו בלב המנהיגים הערביים הלאומניים ובראשם המופתי הירושלמי, חאג' אמין אל חוסייני,את החשש מפני גידול כוחו של היישוב היהודי; יתר על כן, זה עתה זכתה הציונות בניצחון מדיני מסויים, משנדחתה התכנית לכינון מועצה מחוקקת בארץ ישראל בה היו זוכים הערבים לרוב מוחלט. מצד שני, עוררה עליית הפאשיזם באיטליה ובגרמניה תקוות בלב הערבים למציאת בעלי ברית נגד האנגלים והיהודים כאחד.
המאורעות פרצו באפריל 1936 ברציחת ופציעת יהודים בדרך מטול-כרם לשכם. לאחר כמה ימים הסתערו ערבים על יפו והרגו 9 יהודים ופצעו 60 יהודים. המוני יהודים ברחו לת"א לאחר ששכונות הספר של יפו נשדדו ונבזזו המאורעות נמשכו בשני גלים (שלבים). שביתה ערבית כללית בכל חלקי הארץ הועמד היישוב היהודי בפני בעיות כלכליות וצבאיות קשות. (ואלך, יהודה,1974, אטלס כרטא לתולדות ארץ ישראל מראשית ההתיישבות עד קום המדינה, הוצאת כרטא, ירושלים).
נושא הבטחון נעשה שוב לנושא המרכזי. שוב הואטה הצמיחה. משקיעים החלו לחשוש לכספם וחדלו להשקיע. עולים לא זרמו בשטף כבעבר, וענף הפרדסנות נקלע גם הוא לשפל עקב ירידת מחירים בעולם. יחד עם זאת, התפתחותה של נתניה - יותר משנעצרה בגלל כל אלה - שינתה את כיוונה, וזאת בייחוד בייחוד בשל האירועים הבאים: באותה עת נסללו כביש טול כרם - נתניה וכביש פ"ת - חדרה, וכך נתאפשרה גישה נוחה לנתניה והיא יצאה מניתוקה. בשנת 1937 החלו הבריטים להקים מחנות צבא בקרבת נתניה, ובעקבות זאת החל להתפתח ענף התיירות והקייט. הוקמו בתי מלון, חנויות ומרכזי בילוי, ואט אט החלה נתניה להצטייר כמקום נופש ובילוי, וגולת הכותרת שלה , חופי הרחצה, משכו נופשים מכל רחבי הארץ. (דוידוביץ, שר - אל, 1992, נתניה סיפורה של עיר, הוצאת מוטיב - דביר כצמן).