בימי ראשיתה של העיר נתניה תקעו בני המושבות יתד ראשונה ליישוב חדש ע"י הכפר הערבי אום ח'אלד. המתיישבים המייסדים באו מארגון "בני בנימין" - הזרם האזרחי, שנגד ביסודו הרעיוני את האידיאולוגיה הסוציאליסטית של ההסתדרות. התנגדות זו היתה בעיקרה פוליטית - אנטי סוציאליסטית. יתר על כן, אנשי "בני בנימין" רצו להוכיח שאפשר לבנות יישוב חדש בעזרת היוזמה הפרטית וללא תקציבים גדולים מהמוסדות הלאומיים. ימים אלה לא היו ראשיתה של ההסתדרות כארגון בנתניה.
אחדים מראשוני המתיישבים בנתניה היו חברי ההסתדרות לפני בואם למקום חדש, אך עם השתקעותם נטשו את חברותם. לדוגמא משה שקדשהיה עד בואו לנתניה חבר ההסתדרות במושבה פתח - תקווה. עובד בן עמי מזכיר "בני בנימין" כותב בחוברת "עת עלינו לנתניה": "גורלה של נתניה שונים היו בתכלית מתולדותיהם וראשיתם של ישובים אחרים. לא עמדו לנתניה קרוב וגואל; לא נדיב - אפוטרופוס ולא קרנות ציבוריות. נתניה פרצה והיתה לעובדה בכוחותיה שלה. שיתוף לבבי ונאמן בין ההון היהודי הפרטי לבין עמל כפיהם וזיעת אפיהם של אנשי נתניה - זה היה הסוד, שעורר כוחות יצירה נרדמים וחולל נפלאות" (מתוך: "עת עלינו לנתניה"- כ"ה לעלייה לקרקע, 1954, ארכיון עיריית נתניה).
התייחסותם של אנשי נתניה להסתדרות העובדים נבעה ממניעים אידיאולוגיים ומהשקפה שהיתה שונה מזו של ההסתדרות לגבי תכנון ההתיישבות בארץ.ההתנגדות הופנתה כלפי הפועל חבר ההסתדרות המחפש "יום עבודה" בפרדסים וכן כלפי ארגונו והעבודה העברית.
רשימה מעלון פנימי של קיבוץ ""מצפה הים" - "העוגן" (כיום יד - מרדכי מתוך עלון מס' 2, מאי 1938), מאירה את המציאות המתוארת בנתניה: "יש כיום לחלק את נתניה לשלושה סוגים של תושבים. לשכבה הראשונה נכניס את בעלי הבניינים במקום, חברי "הנוטע". לשכבה השנייה - את המתיישבים שקשה להעריכם כפועלים מאורגנים... בשכבה השלישית (הם באו מאוחר לנתניה) נחשבים הפועלים . רק לפני שלוש שנים לא היתה קיימת ההסתדרות. החברים היחידים הראשונים היו מוכרחים להסתיר את חברותם בהסתדרות , באשר האחרונה היתה נרדפת. לעומת זאת התפתח הבית"ר וכבר לפני 3 שנים היתה נתניה ידועה כמבצר הבית"ר".
השתכנותם של חברי ההסתדרות במקום היתה איטית ומלווה בקשיים של העדפת עבודה זולה, ומתוך חוסר אמון בעובד היהודי המאורגן בהסתדרות. גם רכישת שטח בית הפועלים נרכש בעקיפין ולא ישירות התחזקותה של ההסתדרות וחדירת שלוחותיה כגון: החברה ההסתדרותית "יכין חק"ל", פתיחת סניף קופת חולים צנוע והפעלת קואופרטיב אוטובוסים "השרון הצפוני" בנתניה, הביאו לשינוי באווירה ובגישה כלפי ההסתדרות.
השינויים הקיצוניים באופיה של המושבה נבעו מאירועים חיצוניים ולא רק מהתפתחות פנימית שהתרחשה עד אז. לקראת סוף שנות השלושים ניבנו מחנות צבא בריטיים סמוך לנתניה ובתוכה. לשם הקמתם והפעלתם של המחנות נדרשו ידיים עובדות רבות. באותה עת עלו מאירופה (בעיקר מבלגיה) אנשי מקצוע בענף היהלומים (1940); אלה ייסדו את תעשיית היהלומים בארץ ומרכז חשוב של תעשייה נקבע בנתניה. התפתחויות אלה יצרו בנתניה ביקוש לפועלים ואפשרויות לקליטתם.
עם הגידול בביקוש לכוח עבודה בנתניה נוצרו שתי בעיות: ראשית פועל שרצה ללמוד מקצוע חדש, היה זקוק למימון לשם קיומו בתקופת הלימודים. שנית זרימת הפועלים גרמה לבעיה בתחום השיכון. בנק "בני בנימין"לא היה מוכן לתת הלוואות לפועלים לשם קיום בתקופת הלימודים . תפקיד זה מילאה קופת "הלוואה וחיסכון" של ההסתדרות. בשנת 1936 אנשי ההסתדרות ומוסדותיה רכשו שטח של 45 דונם מן הכפר חבצלת השרון. בשטח זה נבנתה השכונה הפועלים הראשונה "עין תכלת".
בחלקה הדרומי של המושבה, נוסדה בשנת תרצ"ד 1934, שכונת פועלים יוצאי תימן לזכרו של ד"ר בן ציון אריאל יליד ירושלים. בשנת 1934 הוקמה שכונת צבי ע"י עולים מגרמניה בה התיישבו פועלי פרדסים. שכונות אלו הוקמו ע"י הפועלים (אך לא ע"י ההסתדרות, אדמה פרטית), שהגיעו לעבודה בפרדסים ולאחר מכן השתקעו בנתניה.(מתוך: שמואלי, אבשלום וברור, משה, 1982, ספר נתניה, הוצאת עם עובד).