מוזיאון ראשונים לתולדות נתניה

סיפורו של מקום

גרעיני התיישבות בנתניה

נתניה שימשה כמקום התארגנות למספר גרעיני התיישבות לפני שעזבו להקים את יישובם. היישובים היו: יד מרדכי, סעד, שובל, עמיר וקדמה. גרעיני ההתיישבות ישבו במספר מקומות בנתניה:
א. "מצפה הים" - חוף הים של עין התכלת, בו ישבו גרעיני ההתיישבות של השומר הצעיר עמיר, יד מרדכי ושובל.
ב. שכונת בן ציון - גרעין הקיבוץ הדתי "עלומים" (קיבוץ סעד).
ג. נווה איתמר - גרעין לקיבוץ קדמה.
באזור עין התכלת, במספר צריפים ללא רצפה וכמה אהלים ישב גרעין מצומצם של "השומר הצעיר בשם קבוץ השומר הצעיר הליטאי המקביל ב' ", אנשיו עבדו בפרדסי הסביבה ועסקו גם בהעפלה הבלתי לגלית שהתחילה אז (1933/4). לאחר זמן קצר התאחדו עם גרעין אחר ועברו לחדרה הם עלו להתיישבות בעמיר שבצפון. (ארכיון עיריית נתניה, זכרונות, ג' 157 תיק 1520) . לאחריהם הגיע גרעין נוסף שייסד את קיבוץ "מצפה הים" עליו נמנו חברי שני גרעיני התיישבות של תנועת השומר הצעיר. הראשון היה "קיבוץ בין גלילי א', ב' וג' " שחבריו עלו מגליציה ונאחזו במקום ב- 10.8.1936 אליהם הצטרף גרעין "השרון" (ינואר 1938) אשר חבריו עלו מפולין.
קיבוץ "מצפה הים" קיבל 16 דונם מאדמות קק"ל. תחילה התגוררו החברים באוהלים וכחדר אוכל שימש בית אריזה נטוש באחד הפרדסים. העבודה היחידה שהצליחו לקבל בראשית דרכם היה בקטיף התפוזים, והם הקציבו שניים או שלושה גרושים ליום לכלכלה והשתדלו לחסוך מפיהם כדי לרכוש ציוד, בהמות עבודה וזבלים.
על המצוק הצופה אל הים התפתח קיבוץ "מצפה הים", המצב הכלכלי השתפר, החברים עבדו בעבודות חוץ ובענפי המשק שפותחו במקום. בין שאר ענפי המשק החליטו חברי הקיבוץ לפתח את ענף הדיג כשבסיס היציאה לסירות הדיג היה חוף הקיבוץ, אליו הגיעו גם ספינות המעפילים.
שם הקיבוץ מצפה הים קיבל משמעות מיוחדת עת נבנה במקום בית דו קומתי אשר צפה אל הים. בית זה שהפך לבית הילדים של הקיבוץ, שימש לאיתות מן החוף אל ספינות המעפילים שהגיעו אל החוף.
בבניין שתי שורות חלונות, הניבטים אל הים. כאשר העלו אור בחדרים מסוימים נתקבלה צורה של מעיין משולש ישר זווית. כך ניתן היה לסמן לאנשי עליה ב' אשר על הספינה אם בקרבת החוף שוטטו משמרות בריטיים. אנשי עליה ב' נעזרו בהורדת המעפילים גם בסירות הדייגים של הקיבוץ.
תקופת החיים ב"מצפה הים" היתה תקופת התגבשות חברתית. הקיבוץ מנה כ - 140 חברים ושטח של 14 דונם ששימש כגן ירק, לא סיפק את צורכי החברים ולכן הוצע לחברים ע"י המוסדות המיישבים לעבור לאדמות הכפר ברייר דרומית למג'דל (אשקלון) שם הקימו את קיבוץ יד מרדכי. (מתוך: מוסמן שלמה, תשמ"ח, בעקבות מפעילים בצפון נתניה, החברה להגנת הטבע ואתר אינטרנט קיבוץ יד מרדכי).
לאחר מעבר חברי יד מרדכי לאדמות ברייר הגיע תור חברי ההכשרה של הקבוץ השלישי, כאן התאחדו שלושה גרעינים של הקיבוץ הארצי - "השומר הצעיר" במחנה "מצפה הים" לשעבר. שלושת הגרעינים היו: 1. גרעין דרום אפריקאי ועולי גרמניה שעלו ארצה באניית "פטריה" בעליה ב', גרעין זה היה בהכשרה בקיבוץ עין השופט. 2. גדוד "במסילה" של תנועת השומר הצעיר בחיפה. 3. קבוצת צעירים חניכי כפר הנוער "בן שמן" שהיו בהכשרה שנתיים בקיבוץ מזרע.
כ- 45 חברים בגילאי העשרים שחיו "במצפה הים" השתלבו בחיי נתניה. הכוונה היתה ליצור מקורות פרנסה לקראת מעבר להתיישבות חלוצית קבועה. אחרי ויכוחים רבים הוחלט על השם על השם "אילת" בכוונה אולי להיות קיבוץ ימי.
בנתניה החברים עבדו מטעם לשכת העבודה. "הכרנו את אנשי המקום בהרבה שטחים. פתחנו יחסים יפים עם השכנים בשכונות ממול המחנה; עברנו יום יום דרך המחנה הבריטי בדרך לעבודות השונות שלנו, לא פעם דרך מחסומים שהחיילים הבריטים הציבו, פיתחנו קשרים עם קיבוץ "קדמה" שהיה בקצה השני של נתניה. למדנו מקצועות שונים, בחקלאות, בבנין וביחסי ציבור. קיבלנו תפקידים בהסתדרות, במועצת הפועלים בלשכת עבודה ועוד; עסקנו בהפצת העיתון "על המשמר" ובגביית התשלום עד כפר יונה... הקמנו סנדלריה בקיבוץ עם החברה שלומית שקיבלה הכשרה מהסנדלר טייכמן במרכז העיר וגם עבדה אצלו ואח"כ הפכה סנדלרית "אילת" ולמרכז "עין התכלת"... אהבנו את התקופה הזאת. לאט לאט החברים היו נחוצים בבית בגידול הילדים ובענפי המשק השונים ששירתו גם את אזרחי נתניה: כגון מסגריה, נגריה, סנדלריה , רפת, גידול בוטנים ועוד... נהננו מקולנוע "אסתר", התחתנו אצל הרב ורנר בצורה הצנועה המיוחדת לנו בלי מסיבות גדולות ובלי שמלות כלה לבנות... תקופת נתניה זכורה לנו רק לטובה - עם הנוף הנהדר עם האוהלים והצריפים שלנו על הצוק מול הים, עם הרחצה במים הצלולים (גם בלילות). היתה זו התחלה מוצלחת להקמת יישוב משלנו בערבות הנגב". מתוך: ארכיון העיר נתניה, זיכרונות קיבוץ אילת , ג' 157, 1324).
בשנת ת"ש (1940) הגיעו חברי גרעין הקיבוץ הדתי "עלומים" לחולות נתניה סמוך לשכונת בן ציון ושכונת צבי שם הקימו את אוהליהם. בנתניה התאחדו לראשונה הגרעין המרכזי, שתחילתו בכפר גדעון, עם חברי גרעין עולי מזרח אירופה שעלו ארצה והתפרנסו מעבודה בפרדסי נס - ציונה.
היו אלה ימי חוסר עבודה ומרבית החברים היו מובטלים. בשנים הראשונות של הקיבוץ חיו כל החברים באוהלים. אוהלי המגורים פרוסים היו במעגל סביב אוהל אחד ומאורך והוא חדר האוכל. בחדר האוכל היו סועדים, מקיימים את אסיפות החברים, לומדים את הפרק היומי בתנ"ך.
בסך הכול חיו כשלושים חברים וחברות בנתניה. כולם צעירים וכולם גרים באוהלים. לא היו באותם הימים בית כנסת, ואת תפילות החול, השבת והחגים התפללו באוהל ששימש כחדר אוכל.
יהודה שלמון אחד החברים החליט לבנות בית ויהי מה! ומכיוון שכסף לא היה השתמש באדמת החמרה האדומה קש ומים לבניית קירות הבית.
בזכרונות גרעין עלומים נכתב: "קבוצתנו באה לנתניה בתקופת חוסר עבודה קשה מאד. הפרדסים לא עובדו, וגם לתעשיה היה קשה מאד להיכנס. היינו נאלצים להעסיק במשך הזמן מספר חברים מחוץ למקום. בעזרת ידידים מחוץ לקבוצה, הצלחנו להתקשר עם חברת "הנוטע" ועם בעלי בתי חרושת ועל ידי כך להשיג מספר מקומות עבודה קבועים... השאלה הקשה ביותר בשבילנו, מהווה שאלת המחנה. גרנו כל הזמן באוהלים, וגם למטבח ולחדר אוכל השתמשו באוהלים גדולים... בתור התחלה למשק עזר, אנו מעבדים כעת 4 דונם גן ירקות... בתוכניתנו שנוכל להרחיב את הגן ל 10 דונם..." (מתוך ארכיון עיריית נתניה, "עלונים" שבט אדר תש"א).
חברי קבוצת "עלומים" עזבו את נתניה בחודש כסלו תש"ג כשנתיים וחצי לאחר הגעתם לנתניה ועברו להקים את קיבוץ סעד שבדרום.
קדמה נוסדה בשנת 1939 באיזור שכונת בן ציון. לאחר כשנה וחצי עברה "קדמה לאיזור נווה איתמר (בין מושב בית יצחק לאום ח'אלד). בשיאה של קדמה היו בה 150 חברים: 40 חברים בצבא 40 חברים עבדו במפעל האשלג בסדום והשאר ישבו בנתניה.
שמה של קדמה ניתן לה משום שהיתה מיועדת לשבת באיזור מעיינות צאפי בעבר הירדן (דרום ים המלח), מאחר שחברי הקיבוץ עבדו במפעל האשלג.
עיקר הפרנסה של חברי קדמה היה עבודות חוץ: בניין, פרדסנות, תעשייה. ב"קדמה" הקימו רפת, לול, מספוא ואפילו מכוורת. בשנת 1941 הגיעו לנווה איתמר זוגות ראשונים והיה צורך להקים בניין לתינוקות ולכן פנו לסוכנות שבנתה עבורם 2 בניינים בני 4 חדרים כ"א. בשנת 1944 נבנה "בית התרבות".
קדמה היתה אמורה לעבור ב- 1.1.1948 למקומה הקבוע במעיינות צאפי בדרום ים המלח. עקב שינויים פוליטיים הכרזת המדינה והחלטת האו"ם נאלצו החברים לעבור לנקודת הקבע בדרום, באיזור ערוגות של היום. (מתוך: ארכיון עיריית נתניה, קלטת קול יוסף פרוינד, 5.1.2003, קדמה).