ספינת המעפילים הראשונה. מבצע שיגורה הוכן ואורגן על-ידי אנשי ההגנה ופעילי הקיבוץ המאוחד בשנת 1934. לאחר שהושגה הסכמתם של ברל כצנלסון ואליהו גולומב, יצא יוסף ברפל - קדמון לאירופה, כדי למצוא ספינה שתוליך עולים "בלתי ליגאליים" לארץ ישראל. ביוון גילה את ספינת הנוסעים "ולוס", וסוכם עם בעליה שהיא תפליג במסווה של "מסע סטודנטים בים התיכון" ועליה 350 חלוצים מפולין, ליטא ולטוויה. ביולי 1934 הצליחה האניה להוריד בחשאי את נוסעיה בחוף כפר ויתקין וליד שפך הירקון, כשאנשי ההגנה מסייעים בהורדה. לאחר שהבריטים גילו כי ההפלגה הראשונה יצאה מיוון, הוחלט שההפלגה השנייה תצא מנמל וארנה שבבולגריה. הפלגה זו, שוב עם 350 מעפילים, לא עלתה יפה. רק 50 מעפילים הצליחו לרדת, והספינה שהתגלתה על-ידי הבריטים נאלצה לחמוק ללב ים.
מספר ניסיונות הורדה נוספים נכשלו, והספינה נאלצה לחזור לאירופה, מבלי יכולת להוריד את נוסעיה. לבסוף הם הורשו לחזור לפולין, וממנה עלו ברישיונות - עלייה שהועמדו לרשותם
מיומנה של מעפילה מספינת ולוס:
"עם ראשית דרכנו ,כבר עלה בידינו לסכל מזימה ראשונה של הבריטים. הם רצו ללכוד אותנו מיד עם הפלגת האניה. אך נודע הדבר לשליחי ארץ ישראל שניהלו את השיירה וכיוונו את הספינה לנמל וורנה שבבולגריה. וצחוק הגורל - משם אנו מפליגים תחת דגל בריטי. האניה בלב ים ולבנו מלא על גדותיו. הכל טוב, יפה ונעים. אוכל למכביר, מצב רוח מצויין. מתקרבים למטרה. אורות האניה כבויים, הים רועש וגועש. השחר שולח את קרניו הראשונות. מתברר, שעל אף כל המאמצים הצליח רק מספר קטן מאתנו לרדת לחוף. היתכן? ומה גורלם של 318 הנשארים? נראה שאין אנו משיגים עדיין מה התרחש. אנו המומים. אתה רואה את אדמת המולדת, אליה נפשך וגופך כמהים, ונגזר עליך להרחיק ממנה. זה רצונו של הבריטי, הזר השולט במולדתך. מן האפלה והשלווה מופיעה סירת מפרש. אדם עולה ממנה לאניתנו ומאתנו יורד אדם לסירה. ובבת אחת, כרעם זה הבוקע לפתע, מתחילות מכונות הספינה לפעול. במהירות הבזק מתחילה היא להתרחק מהחוף. אנו בורחים, פשוטו כמשמעו - בורחים מחוף המולדת.
היאוש אוכל בכל פה. האכזבה רבה ומרה. ובמצב רוח זה שוב אנו קרבים לחופי א"י. עצם העובדה שמותר לעמוד על הסיפון מעורר בנו אמון. לולא האיסור היינו פוצחים בקול שירה אדיר. באים במגע עם מישה הארצישראלי. מישה מבין, מעודד, נותן הוראות. הכל נעשה בצורה סודית. נקבע, שעליהם לחכות לאות זינוק. היש דבר המעורר יותר ברגעי יאוש ? הנה רעיון נועז, כביר. עליהם רק לחכות לאות הזינוק. חודש ימים - שלושים ימים ושלושים לילות אפורים ומרים - עוגנת האניה בריחוק מה מרציף נמל סלוניקי. שלושים ימים ושלושים לילות.
שמועות, דעות, מצבי רוח: מיד יתקבלו סרטיפיקטים - גיל ושמחה! אי אמון באחראים, במנהיגים, שמועות זוועה נפוצות בפולין, יורדים, לא יורדים, צנזורה על משלוחי הגלויות. הכנות להפלגה לאתונה. "וולוס" נשארת בסלוניקי. שוב ידה של אנגליה משיגה אותנו. וולוס - בעיה בין-לאומית."
(מתוך: מרדכי נאור,1997, העפלה 1934 - 1948, הוצאת משרד הבטחון).