תחבורה ציבורית
ראשון נהגי נתניה עקיבא סודק
אגד בכיכר פוט בשנות הארבעים (מאוסף חיים בן עמר)
חידוש חוזה עם עקיבא סודק, 5.7.1932
פרוטוקול מ- 25.7.31 בנושא שירות האוטומובילים
כאשר הקימו בשנת 1929 ראשוני נתניה את ראשוני בתיה ורחובותיה דאגו לכך שתעמוד ברחוב הראשי תחנת אוטובוסים (זה היה עמוד של פנס שהאוטובוס הגיע אליו).
תחילת הפעילות החלה בשנת 1931 לאחר חתימת הסכם התחבורה בין עקיבא סודק לבין וועד המושבה. הזיכיון להעברת הנושאים והמשאות עלה לסודק חמש לירות לחודש. הנסיעה לתל אביב ארכה כשעתיים ועברה דרך כפר סבא ופתח תקווה בדרך לא דרך. על כך סיפר עקיבא סודק בחוברת "עת עלינו לנתניה":
"כך שקענו - היום יום שישי בבוקר. זה שלושה ימים לא פסקו הגשמים לרדת ואני עם חברי אברהם ומכוניותינו העמוסות נמצאים בתל אביב. החלטנו לא לחכות יותר ולצאת לדרך, חרף הגשם והדרכים המשובשות. עד כפר מלל נסענו בכביש, ומשם והלאה נמשכה הדרך לנתניה בין שדות חול, טרשים וביצות. בימי גשם הפכו הללו לאגמי מים. ליד טירה הערבית שקעה המכונית של חברי באגם המים... במאמצים קשים הוצאתי את המכונית מתוך האגם והמשכנו עד לפרדסי חנון. הסתכלתי אחורנית - המכונית של חברי איננה, חזרתי ומצאתי אותה תקועה אי שם בבוץ... פרקנו את המטען ורק אז הצלחתי לסחוב את המכונית הריקה כחצי קילומטר... בינתיים ירד הלילה, ליל שבת, ולפנינו כברת דרך משובשת עד נתניה..."
(מתוך: "עת עלינו לנתניה - כ"ה לעליה לקרקע, 1954, ארכיון עיריית נתניה).
בסיום סלילת הכביש לאורך השרון התיכון, מפתח תקווה צפונה אל חדרה, שנפתח בשנת 1937, הוטב מצב התחבורה גם אל נתניה. הוקם בה איגוד של נהגים בודדים "שותפות נתניה", שהתחילו להסיע באוטובוסים בודדים, קטנים. חצי האוטובוס היה נועד לנוסעים ובו ספסלי עץ לאורכו, וחצי למשאות: תוצרת חקלאית לעיר וממנה. מקץ שנים התאחדה שותפות נתניה עם שירותים אחרים בסביבה והקימו את שירות "השרון המאוחד". בנתניה נפתח משרד מיוחד, בחנות קטנה, שחציה הושכר למסעדה דלה לשם הקלה על תקציב ההוצאות. מקץ שנים אחדות התמזג "השרון המאוחד" עם "אגד" והתחבורה השתכללה יותר. (מתוך: וילנאי, זאב, 1964, נתניה בירת השרון, הוצאת דפוס התחייה)
תחילת הפעילות החלה בשנת 1931 לאחר חתימת הסכם התחבורה בין עקיבא סודק לבין וועד המושבה. הזיכיון להעברת הנושאים והמשאות עלה לסודק חמש לירות לחודש. הנסיעה לתל אביב ארכה כשעתיים ועברה דרך כפר סבא ופתח תקווה בדרך לא דרך. על כך סיפר עקיבא סודק בחוברת "עת עלינו לנתניה":
"כך שקענו - היום יום שישי בבוקר. זה שלושה ימים לא פסקו הגשמים לרדת ואני עם חברי אברהם ומכוניותינו העמוסות נמצאים בתל אביב. החלטנו לא לחכות יותר ולצאת לדרך, חרף הגשם והדרכים המשובשות. עד כפר מלל נסענו בכביש, ומשם והלאה נמשכה הדרך לנתניה בין שדות חול, טרשים וביצות. בימי גשם הפכו הללו לאגמי מים. ליד טירה הערבית שקעה המכונית של חברי באגם המים... במאמצים קשים הוצאתי את המכונית מתוך האגם והמשכנו עד לפרדסי חנון. הסתכלתי אחורנית - המכונית של חברי איננה, חזרתי ומצאתי אותה תקועה אי שם בבוץ... פרקנו את המטען ורק אז הצלחתי לסחוב את המכונית הריקה כחצי קילומטר... בינתיים ירד הלילה, ליל שבת, ולפנינו כברת דרך משובשת עד נתניה..."
(מתוך: "עת עלינו לנתניה - כ"ה לעליה לקרקע, 1954, ארכיון עיריית נתניה).
בסיום סלילת הכביש לאורך השרון התיכון, מפתח תקווה צפונה אל חדרה, שנפתח בשנת 1937, הוטב מצב התחבורה גם אל נתניה. הוקם בה איגוד של נהגים בודדים "שותפות נתניה", שהתחילו להסיע באוטובוסים בודדים, קטנים. חצי האוטובוס היה נועד לנוסעים ובו ספסלי עץ לאורכו, וחצי למשאות: תוצרת חקלאית לעיר וממנה. מקץ שנים התאחדה שותפות נתניה עם שירותים אחרים בסביבה והקימו את שירות "השרון המאוחד". בנתניה נפתח משרד מיוחד, בחנות קטנה, שחציה הושכר למסעדה דלה לשם הקלה על תקציב ההוצאות. מקץ שנים אחדות התמזג "השרון המאוחד" עם "אגד" והתחבורה השתכללה יותר. (מתוך: וילנאי, זאב, 1964, נתניה בירת השרון, הוצאת דפוס התחייה)