באמצע שנות השלושים גדל היישוב העברי בארץ בצורה משמעותית על רקע העליה מגרמניה ומארצות מרכז אירופה. עובד בן עמי וחבריו נוכחו באפשרויות הפיתוח של היישוב והחליטו לפתח את המושבה החקלאית בכיוון עירוני יותר. נראה שעובד בן עמי ראה את נתניה כמרכז השרון כבר בראשית שנות השלושים. בדבריו תמיד הדגיש את הצורך בפיתוח נתניה כמרכז אזורי עם דגש על קייט ותיירות. (מתוך: שמואלי, א, ברוור,מ, 1982, ספר נתניה, הוצאת עם עובד).
כבר בשנת 1929 כששורטטה תכניתה הראשונה של נתניה הדגיש בן עמי את הצורך בשטחי ציבור ודרכים רחבות כהכנה ליום שבו נתניה, ולא חדרה, "תהיה מרכז לכל האזור של המטעים המתרכז סביבה". בראשית שנות השלושים, עם עליית בעלי ההון מגרמניה והסכמי ההעברה היה השרון אחד ממוקדי המשיכה להתיישבות בארץ. תרמה לכך העובדה שחברת "הנוטע", שהייתה שותפה בהסכמי ההעברה, שימשה למעשה צינור להעברת כספים ורכישת קרקעות בארץ. ומכיוון שעיקר פעילותה באותה עת היה באזור השרון הרי שנתניה יצאה נשכרת מכך.
בסוף שנות השלושים חל גידול באוכלוסיית נתניה, כלכלתה התחזקה ובשנת 1940 קיבלה מעמד של "מועצת עיר" - township בשל היותה עיירה לכל דבר, וכן עקב הקשרים הטובים שהיו לבן עמי עם המנדאט הבריטי. היה זה שלב נוסף בדרך להפיכתה למוקד עירוני לכל דבר.