בתחילת מלחמת העולם השניה, החלו להתארגן תחנות כיבוי, אשר היוו גם תחנות להגנה אווירית, במקרה של הפצצת אוייב. נתניה המושבה נזקקה לכיבוי שרפות בעיקר של הפרדסים. כאשר אירעה שריפה באחד השדות או הפרדסים, יצאו אזרחים מתנדבים עם מחרשות וסוסים, חרשו מסביב לשריפה ומנעו את התפשטותה. ליד הפרדסים השתמשו במי בארות ובמקום שלה היה מים, חרשו את השדה מסביב לאש ויצרו מחיצה להפסקת התפשטות האש.
בתחילת מלחמת העולם השניה לקחה על עצמה תחנת כיבוי האש בתל - אביב להכשיר כבאים בכל ישוב יהודי גדול. נתניה שלחה לקורס את צבי הררי ומשה שניידר. אלה היו לאחר מכן המדריכים הראשונים של הכבאים המתנדבים במקום.
המתנדבים הראשונים של נתניה בכבאות היו: פועלים צעירים רווקים מכל רחבי הארץ אשר באו לנתניה לעבוד בליטוש יהלומים. הם חיפשו מקום מגורים לשהייתם בעיר בתקופת עבודתם והוועד המקומי נתן להם בית הרחוב סמילנסקי, בקרבת קולנוע "שרון". היתה זו התחנה הראשונה של כיבוי האש. בתמורה היו צריכים להיות נכונים להשתתף בכיבוי שריפות כל שעות היממה.
רבים מתושבי נתניה הצטרפו לקורס כבאות. שם הוסבר להם הסיכון בתפקיד הכבאי, כגון עליה סולמות וחבלים.
כן הוחל בהתרמת התושבים ובעלי החנויות על סך שילינג לחודש ובכסף זה נקנו שמיכות לתורנים בתחנה וציוד אלמנטרי אחר חשוב.
צבי אורנשטיין, ראש השומרים בנתניה, נבחר בתחילת שנות ה- 40 למפקד תחנת הכיבוי המקומית. לאחר השגת הציוד הראשוני של מחבטים , עגלות עץ, טוריות, מעדרים וחבלים, ביקש להשיג משאבה לתחנה אך מחיר המשאבה היה רב ולא היה תקציב לכך. יום אחד נודע לאורנשטיין מפי ערבי תושב טול - כרם, כי בכפרו הניחו הבריטים משאבה לכיבוי-אש, אך טרם החליטו לאיזה כפר ערבי לתת אותה. צבי אורנשטיין לבש מיד את מדי מפקד "גדוד מכבי-אש מתנדבים", אשר קיבלם לאחר הסכמתו מהגדוד התל - אביב. הוא השיג רכב ועם כמה מחבריו יצא במדים עושי רושם אלה אל טול כרם. שייח' הכפר, שהתרשם ממדיו של אורנשטיין, מסר לידיו את המשאבה.
צבי הררי וצבי אורנשטיין זוכרים את השנים הראשונות של התחנה ללא רכב ממונע: "היינו יוצאים לכיבוי שריפות הרגל, דוחפים עגלת עץ בהם היינו שמים דליי מים. לא אחת מים אלה לא הספיקו, להגיע מחדש אל מקורות המים ברגל, היה לוקח זמן רב, כך שנאלצנו להשתמש במחבטים, בשפיכת חול ובאיתור האש ע"י תלישת הקוצים והצמחייה בשדה ממוקד להבה, כל הבקשות שהפנינו לוועד המקומי נתקלו בתשובה אחת: אין תקציב."
עברו מספר שנים עד שנודע לנו כי התחנה בתל אביב מעוניינת להיפטר ממכונית ישנה שעמדה לרשותם. היתה זו מכונית "אינטרנש" אותה תרם דה הוז למכבי אש תל אביב.
(מתוך: שולץ יעקב, 1974, ל"ה שנים לכבאות בנתניה, ארכיון עיריית נתניה, ג 20, סימול 121).