מוזיאון ראשונים לתולדות נתניה

סיפורו של מקום

בית חרושת לכפתורי צדף

בשנת 1912 בירושלים בירת המלאכה לעבודות חפצי צדף כדוגמת העבודה בבית לחם, בחסותו של ד"ר לוי מנהל אפ"ק מהונו של נתן שטראוס בניהולו של חנוך דובנא.
במלחמת העולם הראשונה עבודת המפעל הופסקה. בשנת 1922 המפעל נפתח בבני ברק בית החרושת לכפתורי צדף בדירה שכורה קטנה. המפעל הרוויח כסף ממכירת הצדפים, אך עקב עליית מחירי השכרת הדירות בבני ברק הוא הפך לפחות ריווחי, לכן החליט בעל המפעל להעביר את המפעל לנתניה.
במכתב לעובד בן עמי מתאר חנוך דובנא בשנת 1939 את הסיבות לרצונו לעבור לנתניה:
א. חנוך דובנא רוצה שביה"ח ישא את שמו של נתן שטראוס כמו שהיה בעבר.
ב. בנתניה הפועלים יותר רגועים, ואם הם יקבלו את העבודה כל השנה הם וגם דובנא יהיו שבעי רצון.
ג. מפני שבבית החרושת יעשו מזכרות שונות ב 100% עבודה עברית ובמחירים נוחים שהתיירים הרבים לנתניה יוכלו לקנות כמזכרת.
ד. העבודה בבית החרושת תעסיק 6 - 8 נפשות.
(ארכיון עיריית נתניה מ 18, 181).
לאחר מכתבו של דובנא שלח בן עמי מכתב למר תשבי מנהל מחלקת מסחר ותעשייה בסוכנות היהודית לארץ ישראל ושאל על עצם הרעיון של ייצור כפתורי צדף בנתניה. מר תשבי נותן סקירה מפורטת על תעשיית כפתורי הצדף בעולם וממליץ להקים את המפעל ע"פ תכנית כלכלית מסודרת. (ארכיון עיריית נתניה מ 18, 181).
אחרית דבר - לאחר הקמה והפעלה נסיונית, המפעל לא הוקם בנתניה עקב פריצת מלחמת העולם השנייה ומציאת תחליפים זולים יותר למוצר.