איזור התעשייה
אזור התעשיה הראשון, 1936 (מאוסף בן עמר)
אזור התעשיה הראשון של נתניה
בית חרושת עליון לעורות
כשנוסדה נתניה ב 1929, צפו מייסדיה את עתידה כמושבה חקלאית. בחזונם ראו את נתניה מוקפת פרדסים" מניבי פרי, כתמים ירוקים מפריחים את שממת החולות, חקלאים מקימים בה את ביתם. למרות חזונם ראו פרנסי העיר את האפשרות להתפתחות תעשייתית, ולכן הנחו את הולידיי לתכנן איזור תעשיה.
איזור התעשייה תוכנן בתוכנית הולידיי, להיות במזרח העיר ואכן כך היה. נבנו בו מפעלים של תעשיית יהלומים, מפעלי העזר ומפעלים לתעשייה זעירה.
השנים 1933 - 1936 היו שנות גאות בארץ ישראל. היתה זו תקופה של עלייה גדולה לארץ ישראל והיישוב היהודי גדל ב 125%. ענף ההדרים קיבל תנופה חזקה וגרר אחריו השקעות הון רבות בענף זה. עליית הנאצים לשלטון המריצו עליית בעלי הון מגרמניה לארץ ישראל. בארץ ככלל ובנתניה בפרט נוצר ביקוש גדול לדירות וענף הבנייה שיגשג. תהליך זה הפך את היישוב היהודי לבעל אוריינטציה עירונית: בשנת 1936 גרו כ 75% מהיהודים בערים (מתוך: אבשלום שמואלי, משה ברור,1982, ספר נתניה, הוצאת עם עובד).
בשנת 1936, בשעה שהחלו מאורעות 1936 נקלע ענף הפרדסנות למשבר קשה, וזה איים למוטטו. כשראו בעלי ההון בנתניה, שענף הפרדסנות הולך וגווע, החלו להפנות את מרצם ואת ממונם לכיוון המסחר והתעשייה.
כבר בשנת 1934 הוחל בהקמת מפעל התעשייה הראשון. זה היה מפעל לשימורי ירקות ופירות "פרימזון" שבו הועסקו כמאה מתוך 500 תושבי המקום ב 1937. מפעל נוסף שהוקם היה מפעל "עליון" לעיבוד עורות. בעקבות הקמת המפעלים הוקמו בתי מלאכה שסיפקו את השירותים השונים הדרושים למפעלים.
בשנת 1937 היו בנתניה מספר תעשיות זעירות כגון: בית דפוס, בתי חרושת לרהיטים, לקרח, לגזוז, למרצפות ולמוזיאקה וכן שתי מסגריות ושלוש נגריות.
על התעשייה בנתניה כתב יעקב גרומן בספר "עת עלינו לנתניה: "מראשיתה הלכה נתניה בדרך מיוחדת בפיתוחה התעשייתי... לא הלכה בדרך סלולה של משיכת מפעלים וענפים ידועים וקיימים, אלא נמשכה לרומנטיקה וחלוציות גם בתעשייה. "הקנה" התעשייתי הראשון הראשון שלה היה בית החרושת לתעשיית שימורי מזון: "פרימן", חלוץ הענף התעשייתי הזה... אחריו בא בית החרושת "עליון", חלוץ תעשיית העורות, שנודע למפעל הגדול ביותר במזרח התיכון." (מתוך: עת עלינו לנתניה - כ"ה לעלייה לקרקע, 1954, ארכיון עיריית נתניה).
ב- 1939 הוקם באיזור התעשייה הזה מלטשת יהלומים הראשונה, ואחריה הפך האזור לאזור המלטשות של ארץ ישראל.
כיום משמש האזור לתעשייה זעירה ולמסחר ומשמש מרכז חשוב בחיי היום - יום של העיר.
איזור התעשייה תוכנן בתוכנית הולידיי, להיות במזרח העיר ואכן כך היה. נבנו בו מפעלים של תעשיית יהלומים, מפעלי העזר ומפעלים לתעשייה זעירה.
השנים 1933 - 1936 היו שנות גאות בארץ ישראל. היתה זו תקופה של עלייה גדולה לארץ ישראל והיישוב היהודי גדל ב 125%. ענף ההדרים קיבל תנופה חזקה וגרר אחריו השקעות הון רבות בענף זה. עליית הנאצים לשלטון המריצו עליית בעלי הון מגרמניה לארץ ישראל. בארץ ככלל ובנתניה בפרט נוצר ביקוש גדול לדירות וענף הבנייה שיגשג. תהליך זה הפך את היישוב היהודי לבעל אוריינטציה עירונית: בשנת 1936 גרו כ 75% מהיהודים בערים (מתוך: אבשלום שמואלי, משה ברור,1982, ספר נתניה, הוצאת עם עובד).
בשנת 1936, בשעה שהחלו מאורעות 1936 נקלע ענף הפרדסנות למשבר קשה, וזה איים למוטטו. כשראו בעלי ההון בנתניה, שענף הפרדסנות הולך וגווע, החלו להפנות את מרצם ואת ממונם לכיוון המסחר והתעשייה.
כבר בשנת 1934 הוחל בהקמת מפעל התעשייה הראשון. זה היה מפעל לשימורי ירקות ופירות "פרימזון" שבו הועסקו כמאה מתוך 500 תושבי המקום ב 1937. מפעל נוסף שהוקם היה מפעל "עליון" לעיבוד עורות. בעקבות הקמת המפעלים הוקמו בתי מלאכה שסיפקו את השירותים השונים הדרושים למפעלים.
בשנת 1937 היו בנתניה מספר תעשיות זעירות כגון: בית דפוס, בתי חרושת לרהיטים, לקרח, לגזוז, למרצפות ולמוזיאקה וכן שתי מסגריות ושלוש נגריות.
על התעשייה בנתניה כתב יעקב גרומן בספר "עת עלינו לנתניה: "מראשיתה הלכה נתניה בדרך מיוחדת בפיתוחה התעשייתי... לא הלכה בדרך סלולה של משיכת מפעלים וענפים ידועים וקיימים, אלא נמשכה לרומנטיקה וחלוציות גם בתעשייה. "הקנה" התעשייתי הראשון הראשון שלה היה בית החרושת לתעשיית שימורי מזון: "פרימן", חלוץ הענף התעשייתי הזה... אחריו בא בית החרושת "עליון", חלוץ תעשיית העורות, שנודע למפעל הגדול ביותר במזרח התיכון." (מתוך: עת עלינו לנתניה - כ"ה לעלייה לקרקע, 1954, ארכיון עיריית נתניה).
ב- 1939 הוקם באיזור התעשייה הזה מלטשת יהלומים הראשונה, ואחריה הפך האזור לאזור המלטשות של ארץ ישראל.
כיום משמש האזור לתעשייה זעירה ולמסחר ומשמש מרכז חשוב בחיי היום - יום של העיר.