רחל רודובסקי הגננת הראשונה, ילידת עקרון, מספרת על קבלת הפנים הראשונה בנתניה בחוברת "עת עלינו בנתניה": "גבעות ועמקים, מורדות והרים מכוסי חילפה עבותה ומסובכת: חול, הרי חול מסביב - מלוא העין: במערב - ים התכלת המרהיב וכמה אהלים על אחת הגבעות - כזאת ראיתך, נתניה שלי לראשונה.
אחרי נסיעה רבת - שעות ומייגעת במכונית משא, עמוסה על כל גדותיה, הגעתי לגבולך, מלאת חלומות ורצון עבודה לבנות ולהקים בך ביתי, להאחז בך ולהפכך לפינת חמד בארץ.
למחרת בואי התאסף קומץ הילדים, בני גילים שונים שהיו במקום, ובאין חדר החלטנו להכשיר ולנצל את תבניות הלבנים, שישמשו לנו ככסאות. אמנם באחד הבתים שעמד בגמר בנינו, נקבע לנו חדר לגן, אולם עד אז נצלנו מקום זה. טיילנו והכרנו את הסביבה הקרובה. כדי להגיע לים היה עלינו ללכת בחול שקועים עד הברכיים. אך ברדתנו אל החוף שכחנו את כל הטורח. שירת הילדים וקול צהלתם התחרו ברעש גלי הים. וטוב היה לשכב על החול, הרגלים טובלות במים הקרירים. מאזינה אני לשיחת הילדים. בקיאים הם בכל מה שנעשה במקום. הם אימתי יהיה הגן מוכן, ואימתי יבואו עוד ילדים, היכן נוטעים פרדס חדש. הכול ידעו והכול קרוב ללבם. לפי צבע המכונית שהופיעה הכירו מי הם הבאים." גדולה היתה שמחתם - שמחתי ביום כניסתנו לחדר, שהיה לא גדול ביותר, אך בענינו היה ארמון. אף מספר הספסלים שהזמנתי חודש ימים לפני כן לא הספיק, כי בינתיים נוספו ילדים, שמשפחותיהם עלו להתיישב במקום, עם גמר בנין בתיהם"
"כזו היתה נתניה, בראשיתך. ולי היתה הזכות הגדולה להיות הגננת הראשונה לפעוטיך".
(מתוך "עת עלינו לנתניה - כ"ה לעלייה לקרקע, 1954, ארכיון עיריית נתניה)
הגן הראשון התפתח לגן סולד שנבנה בראשית שנות השלושים וקיים עד היום.