מוזיאון ראשונים לתולדות נתניה

אבני דרך

רמת טיומקין

רמת טיומקין הינו יישוב אשר עלה לקרקע במסגרת "התיישבות האלף". על "התיישבות האלף" הוחלט ב- 1927 כאשר כבר משנת 1926 המתינו כאלף פועלים ולחצו בלי הרף על המרכז החקלאי והמוסדות המיישבים לאפשר להם לעלול על הקרקע. בקיץ 1926 הוחל מפעל ההתיישבות בגוש הקישון, אולם במפעל זה טרם שולבו פועלים ממתינים. המועצה החקלאית שהתכנסה ב- 1927 החליטה כי עליה ליטול את ריכוז ההתיישבות לידה ולאפשר התנחלות זולה. באותה תקופה נולדה התוכנית בשם "התיישבות האלף", שהינה פרי פשרה בין מצוקה של תקציב וחוסר בקרקעות חקלאיות, לעומת רצון ומעומדים רבים להתיישבות, כך שהתוכנית גורסת על שילוב עבודה חקלאית לצד עבודה שכירה בישוב העירוני. (מתוך: אליאב, בנימין, 1979, היישוב בימי הבית הלאומי, הוצאת כתר).
באוגוסט 1930 התכנס בברלין מושב מיוחד של הנהלת הסוכנות ובה נקבעו קווי היסוד לפעולת ההתיישבות הנדונה. הוחלט שהביצוע המעשי יהיה ע"י "מחלקת ההתיישבות של הסוכנות". תהליך התכנסות המעומדים לעלייה על אדמת רמת טיומקין נעשה ב 1932.
כבר ממחצית 1932 החלה הפעילות בשטח עצמו (משתכני רמת טיומקין גרו תחילה בנתניה). קבוצת טיומקין רוכזה ע"י "הארגון הרוויזיוניסטי החקלאי" וכללו 3 קבוצות:

א. יוצאי קבוצת "מנורה".
ב. קבוצת בית"רים מיבניאל.
ג. בית"רים בודדים.
החברים הגיעו מיבניאל, פ"ת, ת"א ומהרצליה. כל אחד מהם חוייב לשלם 5 לא"י דמי הרשמה והיתרה כ -45 לא"י נוספים בתשלומים, כן נדרשה תוספת של 5 לא"י לקניית נשק, כך שסך הכול התחייב כל חבר לשלם 55 לא"י.
אופן רכישת הקרקעות נעשתה באופן לא שיגרתי. אדמות רמת טיומקין היו שייכות לשייח' הכפר אום ח'אלד. אותו שייח' אהב את החיים הטובים ונהג להתהולל ולהשתכר, הדבר הביא אותו לחיסרון כיס תמידי, יהושע חנקין ניצל מצב זה וחייב את השייח' לחתום על מכירת הקרקעות.
(אור כוכבא, 1995, רמת טיומקין מיישוב חקלאי לשכונה עירונית - עבודה סמינריונית, אוניברסיטה העברית ירושלים, ארכיון עיריית נתניה ע 2 סימול 16).
אותה עיסקה כללה 1404 דונם באזור רמת טיומקין ואזור אזור התעשייה של נתניה מזרחית לכביש החוף. עקב ישיבת אריסים ערבים במקום, ניתן היה לממש 404 דונם עליהם התיישבו 25 המשפחות הראשונות. את שם המושב קבעו החברים ע"ש זאב טיומקין שהיה נשיא התנועה הציונית הרביזיוניסטית.
אנשי המושב מנו בתחילה 12 משפחות מתוך 25 המשפחות שהיו מיועדות להתיישב במקום. התפתחות היישוב בשנותיו הראשונות היה איטי ביותר, הזמן היה שיאו של המאבק בין "התנועה הרביזיוניסטית" לבין "תנועת העבודה".
היישוב בימיו הראשונים נאבק על קיומו בחוסר התקציב ובקושי עצום. הדבר הביא לתחלופה של מתיישבים, חלק לא עמדו בעומס ונשבר, חלק עזבו עקב משברים אידיאולוגיים לגבי השאלה האם יש לקחת הלוואות מהממסד?

אנשי טיומקין הקימו אוהלים בשטח והחלו לחרוש ולזרוע את השדות. לאחר מכן בנו צריף אחד עבור המתיישבים וצריף שני עבור חדר אוכל עבור פלוגת הסיוע שהגיע לעזרת המושב. צריף המתיישבים התחלק לארבעה חדרים: בקיצוניים גרו משפחת שיפוני אליעזר ומשפחת הרלב ובמרכזיים הרווקים - שלושה בכל חדר. החיים במקום היו קשים מאד, אספקת המים לא היתה סדירה והגיעה מנתניה. אנשי המושב חפרו באר אך הערבים סתמו אותה. הם פנו לקבלני נתניה שייבנו את מבנה הבאר, אך הם סרבו. לכן שולם לקבלן מחדרה שייבנה את בית הבאר. עם הזמן התפתחו ברמת טיומקין משקים מעורבים כולל רפת, לול ופרדסים. כבר עם הקמת שני הצריפים החדשים וששת האוהלים במגרש הציבורי, החלו לספק תוצרת חקלאית לנתניה. למרות הכוונה להקים יישוב שיתבסס על חקלאות, המציאות הקשה גרמה לכך שרוב התושבים השלימו את הכנסתם מעבודות שונות בעיר, זו היתה תחילת הקשר ההדוק ביחסי הגומלין למושבה נתניה. בתקופת המרי שימשה רמת טיומקין כבסיס יציאה לפעילות מחתרת האצ"ל. רבים מפרנסי היישוב ישבו תקופות מאסר ארוכות ועול הפרנסה נפל על הנשים, כתוצאה מכך, המשקים הוזנחו, והפיתוח נבלם ואפילו נסוג.
גידולה של נתניה כתוצאה מגידול דרסטי באוכלוסייתה שנבע כמובן מקליטת עלייה, גידול זה נתן את ביטויו במרחב. נתניה שממערבה ים באופן טבעי תתפשט מזרחה. רמת טיומקין אט אט מוצאת עצמה מוקפת שכונות חדשות סביב לה. מדרום שכונת גבע ב', מצפון מזרח - רמת אפרים, ומצפון מערב - שכונת גבע. המרחק הקצר יחסית בין נתניה לרמת טיומקין לא השאיר כל אפשרות להתפשטות ללא בליעתו של היישוב.יש לציין שכמושב לא נפתחו ברמת טיומקין שום מוסדות כגון, בית ספר, גן ילדים.
בשנת 1949 התבצע סיפוח רמת טיומקין לנתניה כפי שמעיד מכתב מראש העיר נתניה עובד בן עמי למזכירות רמת טיומקין מה- 19.7.49 : "מתן השירותים העירוניים לתושבי רמת טיומקין, הם חלק בלתי נפרד מחובות העיריה כלפי תושביה, מאז הכללתה של רמת טיומקין באזור השיפוט של העיריה רשאים תושביה לקבל את השירותים כתושבי נתניה האחרים.
עם עליית מחירי הנדל"ן בשנות התשעים מצאה עצמה רמת טיומקין כנקודה גיאוגרפית טובה ביותר מבחינה כלכלית. הקרבה למרכז העיר מחד, ואופייה השקט של השכונה מאידך גרמו לעליית מחירי הקרקע ולאטרקטיביות של המקום.
(מתוך: אור כוכבא, 1995, רמת טיומקין מיישוב חקלאי לשכונה עירונית - עבודה סמינריונית, אוניברסיטה העברית ירושלים, ארכיון עיריית נתניה ע 2 סימול 16, וכן לוין שלמה, התיישבות ביתר עד מלחמת העולם השנייה - מנורה ורמת טיומקין- עבודה בהדרכת ד"ר יוסי בן ארצי בתוך ארכיון עיריית נתניה ע 1 סימול 2 ).