"ושאבתם מים בששון"
מצאו מים!
ביום ראשון לשבוע זה הגיעו חופרי הבאר הראשונה ב"נתניה" למעיין מים בעומק של 18 מטר.
"הארץ" 13 בפברואר 1929
מכתב שכתב משה שקד לעובד בן עמי:
מזכירנו הנכבד!
באתי רק מ"נתניה" והנני מבשרך שמצאנו מים ב-1/4 18 מטר.
כנראה יהיו מים טובים...
בידידות
משה שקד
קטע מיומנו של שלמה שפיגל
הבאר התחילה להפיק מים והשמחה גדלה מאד. עד עכשיו לא היו לנו מים משלנו כי אם מבאר השייך לכפר אום חאלד.
בערב אחרי העבודה היו כל בעלי העגלות ממלאים את החביות אשר על העגלות ממי באד אשדיד, ואלו הספיקו לצורכי הבית ולהשקאת בעלי החיים אשר אתנו.
שלמה שפיגל
חפירת הבאר
חפירת באר מסורתית הייתה נעשית בצורה הבאה:
חפרו בטוריות, ואם היה צורך, נעזרו במכושים. את העפר הכניסו לקופות וסלים רכים] והעלו ישירות בחבל, או בעזרת גלגל או גלגלת.
חלל הבאר נשאר רחב ולתוכו עד למים, צריכים היו להוריד את המשאבה. הבאר הייתה יבשה, בחללה לא היו מים אלא ינקו אותם דרך הצינור והמסע מתחת לקרקעיתה והם הועלו במשאבה בלבד.
המנוע הותקן מול הבאר, ואילו המשאבה - הותקנה בתחתית הבאר מעל צינור היניקה.
את הדיפון התחילו מלמעלה בעזרת "אבנים", בלוקים מעגליים - קשתיים של מלט.
תחילה עשו חגורה: חישוקים ממולאים בטון ודיפנו מלמעלה למטה תוך כדי התקדמות החפירה. החופרים עבדו כשסביבם ממקום החפירה עד פני השטח, היו קירות הבאר מדופנים ולא הסתכנו במפולות.
התהליך של שאיבת המים:
1. להגיע למים עצמם.
2. לשאוב את המים בכמויות הרצויות.
3. לחלק את המים לצורכי ההשקיה בשטח.
4. לספק כוח המסוגל להפעיל את כל הכלים הדרושים לפעולות הנ"ל.
בנתניה הטיפול במים התחלק ל-2:
א. שאיבת מי תהום.
ב. ניקוז מי הביצות.
צורת ההשקיה:
בפרדסים היו מערכות השקיה: בריכות ותעלות מבטון. כמו כן נעשו "צלחות" סביב כל עץ כדי למלא אותן במים שישקו את העץ. כלומר: השקיה מלמטה של פני הקרקע. יותר מאוחר הומצאה ההשקיה בהמטרה ע"י ממטרות.
בעבר: מקום מגורי האדם היה תלוי במים. האדם הקים ישובים בעיקר ליד מקורות מים מתוקים: נהרות, נחלים או אגמים. כאשר התגורר האדם במקומות מרוחקים ממקורות מים עיליים [נהרות, נחלים ואגמים], היה צורך לחפש מקור מים אחר. מי תהום הם מקור מים חשוב שגילה האדם. כדי להגיע למי תהום, יש לחפור עד שמגיעים למים חבויים בסלעים. בור ששואבים ממנו מים נקרא באר מים.
הישובים שהאדם גר בהם גדלו במשך הזמן והתרחבו. האדם הקים ישובים נוספים רחוק יותר ויותר ממקורות המים. לפעמים לא הספיקו מי התהום והיה צריך להוביל מים למקומות שהיה בהם מחסור במים.
חלוקת מקורות המים בעולם:
אוקיינוסים וימים 97.2%
קרחונים 2.15%
ביום ראשון לשבוע זה הגיעו חופרי הבאר הראשונה ב"נתניה" למעיין מים בעומק של 18 מטר.
"הארץ" 13 בפברואר 1929
מכתב שכתב משה שקד לעובד בן עמי:
מזכירנו הנכבד!
באתי רק מ"נתניה" והנני מבשרך שמצאנו מים ב-1/4 18 מטר.
כנראה יהיו מים טובים...
בידידות
משה שקד
קטע מיומנו של שלמה שפיגל
הבאר התחילה להפיק מים והשמחה גדלה מאד. עד עכשיו לא היו לנו מים משלנו כי אם מבאר השייך לכפר אום חאלד.
בערב אחרי העבודה היו כל בעלי העגלות ממלאים את החביות אשר על העגלות ממי באד אשדיד, ואלו הספיקו לצורכי הבית ולהשקאת בעלי החיים אשר אתנו.
שלמה שפיגל
חפירת הבאר
חפירת באר מסורתית הייתה נעשית בצורה הבאה:
חפרו בטוריות, ואם היה צורך, נעזרו במכושים. את העפר הכניסו לקופות וסלים רכים] והעלו ישירות בחבל, או בעזרת גלגל או גלגלת.
חלל הבאר נשאר רחב ולתוכו עד למים, צריכים היו להוריד את המשאבה. הבאר הייתה יבשה, בחללה לא היו מים אלא ינקו אותם דרך הצינור והמסע מתחת לקרקעיתה והם הועלו במשאבה בלבד.
המנוע הותקן מול הבאר, ואילו המשאבה - הותקנה בתחתית הבאר מעל צינור היניקה.
את הדיפון התחילו מלמעלה בעזרת "אבנים", בלוקים מעגליים - קשתיים של מלט.
תחילה עשו חגורה: חישוקים ממולאים בטון ודיפנו מלמעלה למטה תוך כדי התקדמות החפירה. החופרים עבדו כשסביבם ממקום החפירה עד פני השטח, היו קירות הבאר מדופנים ולא הסתכנו במפולות.
התהליך של שאיבת המים:
1. להגיע למים עצמם.
2. לשאוב את המים בכמויות הרצויות.
3. לחלק את המים לצורכי ההשקיה בשטח.
4. לספק כוח המסוגל להפעיל את כל הכלים הדרושים לפעולות הנ"ל.
בנתניה הטיפול במים התחלק ל-2:
א. שאיבת מי תהום.
ב. ניקוז מי הביצות.
צורת ההשקיה:
בפרדסים היו מערכות השקיה: בריכות ותעלות מבטון. כמו כן נעשו "צלחות" סביב כל עץ כדי למלא אותן במים שישקו את העץ. כלומר: השקיה מלמטה של פני הקרקע. יותר מאוחר הומצאה ההשקיה בהמטרה ע"י ממטרות.
בעבר: מקום מגורי האדם היה תלוי במים. האדם הקים ישובים בעיקר ליד מקורות מים מתוקים: נהרות, נחלים או אגמים. כאשר התגורר האדם במקומות מרוחקים ממקורות מים עיליים [נהרות, נחלים ואגמים], היה צורך לחפש מקור מים אחר. מי תהום הם מקור מים חשוב שגילה האדם. כדי להגיע למי תהום, יש לחפור עד שמגיעים למים חבויים בסלעים. בור ששואבים ממנו מים נקרא באר מים.
הישובים שהאדם גר בהם גדלו במשך הזמן והתרחבו. האדם הקים ישובים נוספים רחוק יותר ויותר ממקורות המים. לפעמים לא הספיקו מי התהום והיה צריך להוביל מים למקומות שהיה בהם מחסור במים.
חלוקת מקורות המים בעולם:
אוקיינוסים וימים 97.2%
קרחונים 2.15%