מוזיאון ראשונים לתולדות נתניה

סיפורו של מקום

אל פריחת אירוס הארגמן בנתניה - שמורת טבע עירונית

בעונת החורף והאביב, מתהדר אזור החולות בדרום נתניה בשלל צבעים. למשך עונה קצרה פורחים בנוף אירוס הארגמן, צבעוני השרון ורותם המדבר. בין אקליפטוסים ענקיים מסתירה שלולית החורף עולם זעיר ומופלא.
כשני קילומטרים ממחלף פולג בואכם נתניה דרך שדרות בן-גוריון, ממערב ובצמוד לכביש נמצא מגרש חניה אשר הוכשר למבקרים בחלקת אירוס הארגמן. מכאן מוביל שביל אל תוך בקעת האירוסים. אל תסטה מן השביל!
בבקעה נמוכה זו מרוכזת האוכלוסייה הגדולה ביותר של אירוס הארגמן. השם אירוס פירושו ביוונית קשת בענן, ואכן הוא מופיע בקשת של גוונים. בסוג אירוס 200 מינים בעלי קנה שורש, פקעת או בצל. החוקרים חילקו את הסוג לארבע קבוצות. אירוס הארגמן שייך לקבוצה מיוחדת שנקראת "אירוסי ההיכל". לקבוצה זו שייכים המינים היפים ביותר של האירוסים. בעולם מצויים כ-54 מינים וחלקם גדלים בישראל כגון: אירוס נצרתי, אירוס הגולן, אירוס הדור, אירוס השומרון, אירוס שחום, אירוס הנגב, אירוס ירוחם, אירוס הארגמן ואירוס הגלבוע.
החברה להגנת הטבע בחרה באירוס כסמלה משום ייחודה של קבוצה זו לארץ ישראל, ומשום שעצם קיומם ופריחתם של פרחים אלה בשדותינו מסמל את הצלחת המאבק להצלת פרחי בר בישראל.
אירוס הארגמן הוא המקדים לפרוח מבין קבוצתו. כבר בתחילת פברואר נמצא אותו באזור השרון - מבנימינה בצפון ועד אשדוד בדרום, צומח באדמות חול, חמרה וכורכר תחוח.
עליו סרגליים וחלקם כפופים כחרמשים. הפרחים בגווני ארגמן או חום-ארגמני ולעתים נדירות נמצא אף פרחים צהובים לגמרי.
החרקים נמשכים אל הפרח כנראה בשל צבעו. נראה כי המאביקים הם בעיקר דבורים שעירות וחיפושיות פרחים הנושאות את האבקה על גופן. מן הפרח מתפתח פרי בצורת הלקט ירוק. בעת ההבשלה בראשית הקיץ נפתח ההלקט, הזרעים נושרים ומוסעים על-ידי זרמי מי הגשם. גם נמלים וטחביות המלקטות זרעים אוספות אותם למנהרות תת-קרקעיות ומסייעות בהפצתם. הנביטה שלהם קשה ורק כ-40% מן הזרעים נובטים. הצמח עצמו גדל באיטיות ורק אחרי 6-4 שנים יפרח לראשונה.
בארצנו גדל רק מין אחד של רותם המדבר. שמו של הרותם מופיע כבר במקרא בסיפור בריחתו של אליהו מפני המלכה איזבל לאזור באר-שבע "...וישכב תחת רותם אחד" (מלכים א', יט', 4).
הצמח נפוץ באזורים יבשים ומדבריים. נמצא אותו בוואדיות חמים ויבשים בנגב ובמדבר יהודה. הצמח חדר גם לחולות מישור החוף הדלים במים, אך אינו גדל סמוך לחוף.
לרותם מערכת יפה של אמצעי הסתגלות ליובש. עליו הקטנים נושרים בסוף החורף ובעונת הקיץ עובר תפקיד ההטמעה לגבעולים הירוקים. לצמח שתי מערכות שורשים, שורשי עומק המקיימים את הצמח בקיץ ושורשי שטח הקולטים מים בעיקר בחורף. הפרחים קטנים, פרפרניים ועלי הכותרת הלבנים משורטטים לעתים בעורקים סגולים ומואבקים על-ידי חרקים.
הפרי הוא קיטנית קטנה. הזרעים צהובים וקשים ושומרים על חיוניותם זמן רב מאוד. הזרעים נפוצים בין היתר גם על-ידי בעלי-חיים, בעיקר מכרסמים האוכלים את הזרעים ומפיצים אותם בהפרשותיהם.
צבעוני השרון הוא צמח בצל ממשפחת השושניים. השם צבעוני ניתן לו בגלל הגוונים הרבים של הזנים התרבותיים במין זה. השם המדעי הוא "טוליפה" והתגלגל מן המלה הפרסית טורבאן - מעין כובע.
הצבעונים התרבותיים, הידועים לנו מהולנד, נוצרו מצבעוני הבר של המזרח-התיכון. במאה ה-16 הובאו מפרס ותורכיה לאירופה ומזה 300 שנה כבר עוסקים שם בהכלאת זנים. בשנים 1638-1634 התפשט בהולנד "שגעון הצבעונים" - טוליפומניה, ועל רקע זה נכתב הספר ה"צבעוני השחור" של אלכסנדר דיומא.
לצמח פקעת דמויית בצל הנמצאת בעומק של 40-30 ס"מ. עליו מסולסלים ומשתרעים על הקרקע. לכל צמח פרח אחד בלבד, הוא נטול ריח וצוף. לפרח אבקה מרובה והוא מואבק על-ידי חיפושיות פרחים. הפרי הוא הלקט הנפתח בשלוש קשוות והזרעים נפוצים בעזרת הרוח.
תפוצתו של צבעוני השרון - מעמק עכו ועד למבואות הנגב. הוא צומח בחולות ובכורכר של האזורים המאוכלסים ביותר בארץ, ולכן נמצא על סף הכחדה ומצוי רק בשמורות טבע הקטנות של השרון.
צמחים נוספים מבין צמחי הבצל והפקעת בהם נפגוש - החצב הניכר בעליו הגדולים והירוקים וחבצלת החוף שפרחה בעונת הסתיו וכעת נותרו רק עליה הירוקים-אפרפרים, מדי פעם נפגוש בשום תל-אביב הפורח בסגול.
בשטח שיחים רבים של לענה חד-זרעית, אטד החוף שעליו מטפס שרביטן ריסני.
מבין הפרחים החד-שנתיים נראה הסביון האביבי וסביון יפו הבשרני, הקחוון המצוי וקחוון החוף, מקור החסידה המפוצל ומקור החסידה הגדול, מרגנית השדה, אלמוות הכסף, לשון הפר המגובבת, אלקנת הצבעים, עכנאי שרוע, ושומרר בואסיה הצומח בכרים ירוקים ומזכיר בצורתו את השמיר.
רוב הצמחים משולטים בשלטים אשר הוכנו על-ידי עיריית נתניה.
בעלי-החיים השוכנים באזור זה הם בעיקר דרי חולות. נוכל לפגוש צב יבשה מצוי, מכרסמים קטנים, את שנונית החולות ממשפחת הזוחלים, וכמובן גם נחשים כגון הצפע וארבע קו מצוי. אם נרחיק אל תוך סבך הרתמים לעבר חוף הים נוכל לראות לעתים גם את ארנבת השדה.
הגענו אל קצה השביל, כאן נוכל לנוח מעט ואחר-כך נעשה את דרכנו בחזרה אל הרכב הממתין לנו בנקודת היציאה.
אם לא אצה דרככם, הרי מעבר לכביש, ממזרח, מצפה לכם, חבויה בינות אקליפטוסים, שלולית חורף יפיפיה הקרויה בפי הערבים "באס אל הינדי" - ביצת ההודי. בשם זה היא מופיעה גם במפות הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל.
בעונת חורף ברוכה מתארחים בשלולית עופות מים כגון אגמיות ושחפים. בעבר נצפה אף קינון של טבלנים. להקות של עורבים וקאקים חונות בין ענפי האקליפטוסים.
אנו נמצאים בתוך שקע טבעי המהווה חלק מן האבוס המערבי של השרון. באבוס זה נפוצות במיוחד שלוליות החורף אשר קישטו בעבר את מישור החוף התיכון והדרומי. כיום הולך ונעלם נוף זה עקב לחץ הפיתוח במישור החוף.
כתוצאה מחוסר הבנה של המערכת האקולוגית המיוחדת של שלוליות החורף, נהגו לטפל בהן כאילו היו "ביצות ממאירות" המפיצות מחלות ושורצות יתושים. השלוליות רוססו לעתים קרובות ברעלים לצורך השמדת היתושים. אך למעשה זחלי היתושים לא מתרבים בשלוליות חורף תודות לבעלי-החיים שבה, ואשר חלקם ניזונים מזחלי יתושים.
שלולית החורף היא מקווה מים רדוד הנוצר במקום הנמוך ביותר בנוף, אליו מתנקזים בעונת החורף מי הגשמים. תשתיתה של שלולית זו היא אדמה כבדה, אשר גרגריה סופחים מים, תופחים ואינם מאפשרים למי הגשם לחלחל.
גודלה של השלולית ומשך קיומה תלויים בכמות הגשמים בכל שנה. בעונת הקיץ מתייבשת השלולית כליל, לעובדה זו השפעה חשובה על אופי בעלי-החיים המאכלסים בית-גידול זה.
מי חי בשלולית?
ניתן לחלק את דרי השלולית למספר קבוצות: סרטנים ירודים המבלים את כל חייהם במים, חרקים אשר השלולית היא מקום חיות זמני עבורם בתקופת הגלגול, דו-חיים המטילים את ביציהם בשלולית, וכמובן בעלי-חיים מזדמנים כגון: עופות מים למיניהם.
הרבייה בשלולית החורף היא בעייתית ומאופיינת על-ידי הדפניה. זהו סרטן קטן בעל שיריון דק ושקוף ועין גדולה בולטת בראשו. סרטן זה מסוגל להתרבות ללא זכרים. תופעה זו נקראת "רביית בתולים". כאשר ממלאים מי הגשם את השלולית נסדקות ביצי הדפניה שהיו שקועות על קרקעיתה למן השנה שעברה, ואל המים בוקעות דפניות צעירות המתפתחות והופכות כולן לנקבות בלבד. כשבועיים לאחר בקיעתן מפתחת כל אחת מן הנקבות הללו עוברי דפניות בכיס דגירה הצמוד לגבן. עוברים אלה יהפכו גם הם לדפניות נקבות אשר תוך שבועיים יהיו ל"אימהות". כל זמן שהשלולית קיימת ימשך מחזור חייה של הדפניה פעמים מספר. ברגע שתתחיל השלולית להתייבש או שהטמפרטורה תעלה, יתפתחו חלק מן העוברים לזכרים, ואז תתבצע רבייה מינית. הנקבות תטלנה ביצים שנקראות "ביצי קיימא" אשר ישקעו לתחתית השלולית ויעברו את תקופת היובש של הקיץ בצורה זו.
לא רק חסרי חוליות דרים בשלולית, גם דו-חיים שוכנים בה.
הקרפדה הירוקה - מטילה בה את ביציה. בדרך-כלל מטילה היא כעשרת אלפים ביצים בשרוכי הטלה היכולים להגיע לחמישה-עשר מטרים, הראשנים מבלים במים עד התבגרותם.
האילנית המצויה - צבעה ירוק-בהיר והיא מבלה את שעות היום על צמחים ועצים.
החפרית - צורתה שמנה ומסורבלת, והיא דומה בצבעה לקרפדה. החפרית נוהגת להתחפר בקרקע בתוך גומה שהיא חופרת לעצמה בעזרת רגליה המצויידות בדרבנות.
החפרית מטילה את ביציה בשרוכים שקופים, מספרן כאלפיים. ראשניה גדולים מאוד, כ-8 ס"מ לערך. הם בעלי תיאבון גדול ולעתים כאשר אין מספיק מזון, או שנוצרת צפיפות גדולה בשלולית, הם טורפים את בני מינם. החפרית מבלה את הקיץ בתוך מחילה שאורכה עשוי להגיע למטר אחד.
שלולית החורף מהווה בית-גידול לצמחים רבים. בעונת האביב ותחילת הקיץ פורח בה הבוציץ הסוככני בוורוד עדין. צמחי מים מזדקרים נוספים הם אגמון ימי, צבעוני מצוי, כף צפרדע איזמלני, גומא הפרקים ואגמון האגם היוצר בשלולית זו גושים סבוכים וגבוהים. בשולי השלולית צומחים פספלון דו טורי וליפיה זוחלת.
מערבה מן השלולית, שטח פתוח בעל כיסוי צומח נמוך. בעונת הפריחה מאופיין השטח בכתמי כלנית מצויה ופרחים בודדים של צבעוני השרון. מאוחר יותר מתכסה השטח בצמחי מקור החסידה המפוצל ומקור החסידה הגדול, הצובעים את הנוף בוורוד-סגול.
אביה טאפט, 1988, אל פריחת אירוס הארגמן בנתניה, החברה להגנת הטבע ועיריית נתניה.