מוזיאון ראשונים לתולדות נתניה

סיפורו של רחוב

פארק נתניה - שלולית החורף "דורה"

מעבר לשמורת אירוס הארגמן, ממזרח, מצפה לכם, חבויה בינות אקליפטוסים, שנטעו ע"י סמיר אפנדי, שלולית חורף יפיפיה הקרויה בפי הערבים "באס אל הינדי" - ביצת ההודי. בשם זה היא מופיעה גם במפות הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל.
בעונת חורף ברוכה מתארחים בשלולית עופות מים כגון אגמיות ושחפים. בעבר נצפה אף קינון של טבלנים. להקות של עורבים וקאקים חונות בין ענפי האקליפטוסים.
אנו נמצאים בתוך שקע טבעי המהווה חלק מן האבוס המערבי של השרון. באבוס זה היו נפוצות במיוחד שלוליות החורף אשר קישטו בעבר את מישור החוף התיכון והדרומי. כיום הולך ונעלם נוף זה עקב לחץ הפיתוח במישור החוף.
כתוצאה מחוסר הבנה של המערכת האקולוגית המיוחדת של שלוליות החורף, נהגו לטפל בהן כאילו היו "ביצות ממאירות" המפיצות מחלות ושורצות יתושים. השלוליות רוססו לעתים קרובות ברעלים לצורך השמדת היתושים. אך למעשה זחלי היתושים לא מתרבים בשלוליות חורף תודות לבעלי-החיים שבה, ואשר חלקם ניזונים מזחלי יתושים.
שלולית החורף היא מקווה מים רדוד הנוצר במקום הנמוך ביותר בנוף, אליו מתנקזים בעונת החורף מי הגשמים. תשתיתה של שלולית זו היא אדמה כבדה, אשר גרגריה סופחים מים, תופחים ואינם מאפשרים למי הגשם לחלחל.
גודלה של השלולית ומשך קיומה תלויים בכמות הגשמים בכל שנה. בעונת הקיץ מתייבשת השלולית כליל, לעובדה זו השפעה חשובה על אופי בעלי-החיים המאכלסים בית-גידול זה.
מי חי בשלולית?
ניתן לחלק את דרי השלולית למספר קבוצות: סרטנים ירודים המבלים את כל חייהם במים, חרקים אשר השלולית היא מקום חיות זמני עבורם בתקופת הגלגול, דו-חיים המטילים את ביציהם בשלולית, וכמובן בעלי-חיים מזדמנים כגון: עופות מים למיניהם.
הרבייה בשלולית החורף היא בעייתית ומאופיינת על-ידי הדפניה. זהו סרטן קטן בעל שיריון דק ושקוף ועין גדולה בולטת בראשו. סרטן זה מסוגל להתרבות ללא זכרים. תופעה זו נקראת "רביית בתולים". כאשר ממלאים מי הגשם את השלולית נסדקות ביצי הדפניה שהיו שקועות על קרקעיתה למן השנה שעברה, ואל המים בוקעות דפניות צעירות המתפתחות והופכות כולן לנקבות בלבד. כשבועיים לאחר בקיעתן מפתחת כל אחת מן הנקבות הללו עוברי דפניות בכיס דגירה הצמוד לגבן. עוברים אלה יהפכו גם הם לדפניות נקבות אשר תוך שבועיים יהיו ל"אימהות". כל זמן שהשלולית קיימת ימשך מחזור חייה של הדפניה פעמים מספר. ברגע שתתחיל השלולית להתייבש או שהטמפרטורה תעלה, יתפתחו חלק מן העוברים לזכרים, ואז תתבצע רבייה מינית. הנקבות תטלנה ביצים שנקראות "ביצי קיימא" אשר ישקעו לתחתית השלולית ויעברו את תקופת היובש של הקיץ בצורה זו.
לא רק חסרי חוליות דרים בשלולית, גם דו-חיים שוכנים בה.
הקרפדה הירוקה - מטילה בה את ביציה. בדרך-כלל מטילה היא כעשרת אלפים ביצים בשרוכי הטלה היכולים להגיע לחמישה-עשר מטרים, הראשנים מבלים במים עד התבגרותם.
האילנית המצויה - צבעה ירוק-בהיר והיא מבלה את שעות היום על צמחים ועצים.
החפרית - צורתה שמנה ומסורבלת, והיא דומה בצבעה לקרפדה. החפרית נוהגת להתחפר בקרקע בתוך גומה שהיא חופרת לעצמה בעזרת רגליה המצויידות בדרבנות.
החפרית מטילה את ביציה בשרוכים שקופים, מספרן כאלפיים. ראשניה גדולים מאוד, כ-8 ס"מ לערך. הם בעלי תיאבון גדול ולעתים כאשר אין מספיק מזון, או שנוצרת צפיפות גדולה בשלולית, הם טורפים את בני מינם. החפרית מבלה את הקיץ בתוך מחילה שאורכה עשוי להגיע למטר אחד.
שלולית החורף מהווה בית-גידול לצמחים רבים. בעונת האביב ותחילת הקיץ פורח בה הבוציץ הסוככני בוורוד עדין. צמחי מים מזדקרים נוספים הם אגמון ימי, צבעוני מצוי, כף צפרדע איזמלני, גומא הפרקים ואגמון האגם היוצר בשלולית זו גושים סבוכים וגבוהים. בשולי השלולית צומחים פספלון דו טורי וליפיה זוחלת.
מערבה מן השלולית, שטח פתוח בעל כיסוי צומח נמוך. בעונת הפריחה מאופיין השטח בכתמי כלנית מצויה ופרחים בודדים של צבעוני השרון. מאוחר יותר מתכסה השטח בצמחי מקור החסידה המפוצל ומקור החסידה הגדול, הצובעים את הנוף בוורוד-סגול.
מתוך: אביה טאפט, 1988, אל פריחת אירוס הארגמן בנתניה, החברה להגנת הטבע ועיריית נתניה.
בחודשים האחרונים הוכשר במקום פארק שעשועים גדול, תרומה של הקק"ל באנגליה, וכן הוקמו שבילים ופינות ישיבה. השלולית מהווה מקום ריכוז לאלפי עופות מים כגון שחפיות, לעת ערב המחזה ממש של אגם פסטורלי. השמורה מעוטרת בעצי אקליפטוס שנטעו בראשית המאה הקודמת ע"י סמיר אפנדי בעל האדמות שהתרשם מהעצים בחדרה ורצה צל ביובש של הדיונה. השלולית מהווה חלק מרצף שמורות טבע הכולל גם את שמורת האירוס ופולג.