בשנת 1937 חברו יחדיו איתמר בן אב"י, בנו של אליעזר בן יהודה, ואהרון אבן חן מראשוני נתניה והחליטו שבמושבה הצעירה נתניה חייבת לקום ספריה אשר תענה על דרישת התושבים הצמאים לתרבות, ותעשיר את נפשם של ילדי המושבה ובוגריה.
ואכן הוקמה ספריה קטנה אשר נקראה ע"ש דבורה בן יהודה, "האם העבריה הראשונה", אמו של איתמר בן אב"י והוא נתמנה למנהלה. מדברי איתמר בן אב"י כפי שפורסמו על תכניתה ומטרותיה של הספרייה כשנתיים לאחר הקמתה: "מובן הדבר מאליו כי מטרתה העיקרית (של הספריה) היא לתת לה, לקריה צעירה ויפהפיה זאת, על שפת ימנינו התיכון, מוסד רוחני חשוב וגדול, אשר ישמש מרכז לתרבותנו לא רק בגבולותיה היא, אלא בסביבותיה גם הן.
ראשיתו של אוסף הספרים היה מתרומות של הספריות הגדולות. כבר ב - 1937 תרמו בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאות שבירושלים וספריית "שער ציון" - הספריה העירונית של תל אביב וכן תורמים מארצות הברית לשם נסע בן אב"י כדי להשיג ספרים לספריה.
מאז אותם ימים עברה הספרייה גלגולים רבים, במשך עשרות שנים שכנה במקומות קטנים ומבחר הספרים שבה לא ענה על דרישות התושבים.
במכתב נרגש מתאריך 22.7.37 פונה הספרנית בת שבע עקרוני אל האדון אבן חן - מזכיר מועצת נתניה ומבקשת לשים קץ למצב המעליב של הספריה והמוסד הוא בן חורג למועצה, ועוד מדבריה "או שתהיה ספריה או שתסגרו אותה, הקוראים מתרבים ויש צורך שהספריה תהיה פתוחה יותר ערבים והעיקר ספרים"
ואכן העבירו את הספריה לבנין הישן של "הנוטע" שגם הוא לא ענה על דרישות הספרייה דאז. ב - 1.12.38 נפתחה בחגיגיות הספריה העירונית בדירתה החדשה המכילה שני חדרים, בבית משפחת פייקוביץ, ברחוב סמילנסקי. נקבעה בה המחלקה לנוער ע"ש רעייתו של ד"ר צל ציון שתרם 400 ספרים לספריה. בתחילת 1939 מתחילה הספריה להשאיל ספרי קריאה לנוטרים ולאנשי פלוגות העזר שבמחנה הצבא בנתניה וזאת ללא תשלום.
ביולי 1940 מודיע מזכיר ועדת התרבות אהרון אבן חן על פתיחת המחלקה באנגלית הספריה העירונית.
בארכיון העיר, עבודה של גב' שרה שמואלביץ רשת הספריות העירוניות בנתניה.