מוזיאון ראשונים לתולדות נתניה

אבני דרך

המועצה הדתית מאז ועד היום

לקט קטעי פרוטוקולים כפי שנכתבו במשך השנים ובהם סיפורים המספרים את תולדות עם ישראל בארצו, התפתחות העיר נתניה, וכמובן כל שהתרחש במועצה הדתית בנתניה.
ד' בשבט תשי"ב 30.1.52 - ה' אדר תשמ"ב 28.2.82.
הפתיחה היתה חגיגית ביותר. ראש העיר דאז מר עובד בן עמי נשא נאום חגיגי ובו הביע תקווה שנתניה תזכה בחיי דת פעילים ומגוונים ורוח התורה תשכון בעיר. בנוסף לזאת נבחרו פה אחד מר דב טנא כיו"ר המועצה הדתית. מר טיגרמן כסגן היושב ראש ובן-ציון רוב כגזבר המועצה הדתית. בהמשך הישיבה החגיגית הביע ראש העיר תקווה שהרב וורנר ישתף פעולה עם המועצה הדתית.
בישיבה הבאה של המועצה הדתית שזה עתה קמה, הוחלט לשכור 4 חדרים עבור משרדי המועצה. סכום דמי השכירות החודשיים הוא לא פחות ולא יותר מאשר... כן, עשרים ל"י.
ובישיבה השלישית כבר החלו מדברים על כסף. הונח תקציב לכל שרותי המועצה הדתית לתושבי העיר. התקציב היה בסכום אשר כיום נראה מגוחך, אבל באותם הימים, ודאי היה בסדר גודל די רב. 24,500 ל"י.
ובישיבה הבאה חזרו שוב לדון ב... כן, שוב פעם ברב וורנר. יבוא או לא יבוא, ישתף פעולה ו לא ישתף פעולה, הסיכום - לא ישתף. הוחלט לייבא לנתניה שני רבנים שיכהנו כרבני העיר בנוסף על הרב וורנר.
אנו עוברים חמישה חודשים ופותחים פרוטוקול מתאריך 31.12.52. על מה דנו? כן, שוב ברב וורנר. יבוא או לא יבוא. כולם רטנו שהרב מסרב לבוא וגורם לבעיות חמורות בתיפקוד המועצה הדתית.
שבועיים מאוחר יותר נואשו כנראה במועצה הדתית מהרב וורנר והחליטו לבחור רב ראשי אחר. הוחלט שהרב לוין מקרית-חיים יהיה הרב הראשי בנתניה לעדה האשכנזית.
חודש מאוחר יותר ניגשה המועצה הדתית לבחורה את הרב הספרדי הראשי לנתניה. היו שלושה מועמדים ומביניהם נבחר פה אחד הרב שלוש לקול מחיאות הכפיים של הנוכחים.
שבוע מאוחר יותר מופיע הרב וורנר לישיבת המועצה הדתית ואומר שאין צורך לפתוח לשכה לרבנים. הלשכה היחידה שתפעל תהיה... הלשכה שבביתו. כמובן שהצעתו נדחית על הסף. מחליטים לפתוח לשכת רבנות ליד המועצה הדתית.
בתאריך 19.3.53 הוכתר בטקס רב-רושם הרב משה לוין כרבה של העיר נתניה, כשראש העיר ומר טנא מברכים אותו. והרב עונה בנאום נרגש. מלא עמקות ובקיאות.
מספר חודשים לאחר מכן החלו הבעיות הכספיות. התקציב אינו מספיק. הממשלה והעיריה במצב קשה והחברים שמלצמן. לחובר ושטיין, מתקוממים בעוד שהגזבר ריגלר טוען שהביקורת היא לשוא, והמצב קשה. אין מה לעשות וכל דברי הטרוניא לא יעזרו.
כעבור מספר חודשים ב-13.2.54 החליטו חברי המועצה שכל תושבי נתניה צריכים לדעת מתי נכנסת השבת והוחלט להפעיל את צופרי העיר כדי להודיע על כניסת השבת.
גם ההיסטוריה מיוצגת בספר הפורטוקולים של המועצה הדתית וכך אנו רואים שבתאריך 2.11.57 מתכנסת המועצה במוצאי שבת לישיבה מיוחדת אשר בה מוקיע היו"ר טנא את מבצעי ההתנקשות בכנסת ומביע רפואה שלמה לכל הפצועים ולמנהיג המפד"ל חיים משה שפירא.
בפרוטוקול אחר משנת 1958 אנו נתקלים בשמות של מבנים השייכים אף הם, להסטוריה של נתניה. וכך אנו מוצאים שהמוסדות ששלמו אגרת שרותים דתיים היו בית-בורוכוב, בית האזרח, הבורסה ליהלומים, מעון מועצת הפועלות, ריביירה, בית החייל ובית החלוצות. אכן הסטוריה נתנייתית.
הגענו לשנת 1960 ואנו מציצים בתקציב של אותה השנה ומיד מגלים שני דברים. האחד שהתקציב קפץ באופן מדהים בשנים האחרונות והגיע לסך של 127,000 ל"י סכום מדהים, לכל הדעות. אולם כשמביטים על פירוט הוצאות התקציב, מגלים מיד שהמדובר במוסד גדול, עם הרבה מחלקות ועם הרבה מוסדות אשר משוועים לתקציב הגדול.
מספר שנים מאוחר יותר, שוב נתקלים במשק כנפי ההסטוריה, בתאריך 4.6.67 מתכנסת המועצה הדתית ועל סדר יומה בעיות שהזמן גרמן והכוונה למצב המתוח השורר בארץ. מר טנא מוסר שהמועצה פירסמה מודעות של קריאה לציבור לתשובה ולתפילה, וכן על יום צום. הודפסו עלוני תפילה לשלום צה"ל וכעת מכינים מקומות מחסה ליד בתי הכנסת. הרב שלוש אומר שיש לקבוע מקומות תפילה במקלטים. הכל מוכן למלחמה. שבוע מאוחר יותר בתאריך 12.6.67 מתכנסת המועצה כדי "לציין את הניסים והנפלאות שעשה לנו הקב"ה שהצילנו מכל אוייבנו, הנצחון הגדול של צה"ל וכיבוש ירושלים המזרחית". מר טנא מעלה על נס את גבורתם של חיילי צה"ל ומביע תודה לבורא על הנס שאירע בנתניה כשהמטוס העירקי שהפציץ את "בנק הפועלים" ו"אולמי חן" עשה זאת בבוקר וכך ניצלו התושבים.
בשנת 1968 מחליטה המועצה לפרסם את שמות הנישאים בעיתונים. יש הסוברים שמספיק בעתון אחד ולעומתם ישנם כאלו הסוברים ששלושה יתאימו יותר.
במשך כמה ישיבות רצופות מתחבטים בבעיית השבת בנתניה. חילול השבת רב, וחברי המועצה מביעים את הזדעזעותם מהמתרחש בעיר ומציעים הצעות רבות לשיפור המצב.
בעיה נוספת שהזמן גרמה היא בעיית סרטי הפגולים. המועצה הדתית החליטה בשנת 1971 שחייבים לשים קץ לסרטי הפגולים המציפים את העיר וזאת יש לעשות על-ידי הוצאת כרוז. ישנם חברים הטוענים שכרוז יגרום לפעולה הפוכה ויעורר, בעקבות הסערה שיחולל, את הנוער ללכת לסרטים אלו. מנסים לערב גם את ראשי העיר בנושא ומחליטים בסופו של דבר להוציא כרוז נגד סרטים אלו.
כחודש לאחר מלחמת יום הכיפורים מתכנסת המועצה הדתית ומר טנא, לאחר שהספיד את החללים, מספר שיום לאחר פרוץ המלחמה התקיים כנס של רבני העיר אשר דנו על הבעיות ההלכתיות שהתעוררו עקב המלחמה וניתנו הוראות מתאימות. המועצה גם הוציאה חוזר לציבור ובו ביקשו לשמור על האפלה, איך לנהוג בישיבה בסוכה בזמן המלחמה, לתרום בעין יפה לאגודה למען החייל ולמלווה מרצון.
כמו כן נמסר שהרבנים הראשיים ביקרו אצל משפחות החללים הנתנייתים ובבתי ההחלמה לחיילים הנמצאים בעיר.
בשנת 1977 ציינה המועצה הדתית את יובל שלושים השנה למדינה ויובל חמישים שנות קיום נתניה כשעל הפרק המכה הקשה שניחתה על המועצה הדתית ועל העיר נתניה עם הסתלקותו של הרב משה לוין זצ"ל. בשנת 1979 מתחילים הדיונים לבחירת הרב האשכנזי שיבוא במקום הרב לוין זצ"ל ומתנהלים דיונים וויכוחים כאשר לגוף הבוחר והרכבו. והפרוטוקול האחרון אשר סוגר פרוטוקולים רבים שנכתבו במשך 30 שנה. נכתב ב-28.2.82 והוא פרוטוקול עצוב הסוגר מעגל. זהו פרוטוקול של ישיבת אבל לזכרו של מר ריגלר ז"ל אשר דמותו נוכחת במשך כל הפרוטוקולים ומעשיו מלאו דפים רבים בהיסטוריה של המועצה הדתית בנתניה.
בנוסף לזאת הוקמה ועדה חגיגית לקביעת חגיגות שלושים השנה לייסוד המועצה הדתית בנתניה. תמה תקופה, ומתחילה תקופה חדשה.