מוזיאון ראשונים לתולדות נתניה

סיפורו של מקום

סיפורי בית הספר הראשון

מזכרונות המורה הראשונה ציפורה ברונשטיין:

החצילים של דודה ליזה.
כדי שנוכל לקיים את הלימודים כסדרם, בלו ילדי הגן חלק מזמנם ללא השגחה. אישור מוחלט חל על כל הפרעה בזמן הלימודים. יום אחד כאשר הייתי עסוקה עם כיתותי וידי מלאות עבודה, נכנס לכתת בית-הספר יגאל הקטן. שלחתי לעברו מבט נוזף, אך יגאל לא מש ממקומו. ביקשתיו לחכות עד אשר אתפנה, אך הוא בשלו. דבר דחוף לו אלי ואין לדחותו. ראיתי שלא תוכל לשכנעו לעזוב את חדר-הכיתה וביקשתיו לספר לי את ה"דבר אשר אין לדחותו אפילו לרגע"."מורתי, אמר יגאל בקולו הדק, הדודה ליזה מטגנת חצילים וחדר הגן מלא עשן. אי אפשר לצאת החוצה כי הגשם יורד והקור עז. נכנסתי לכתת הגן וחשכו עיני. ענני עשן כבד חדרו מבעד לוילון אשר הפריד בין מטבחה של הדודה ליזה לבין כיתת הגן ובתוך העשן נעו התלמידים כבתוך ערפל כבד. אווררנו את הגן ובקשתי מדודה ליזה לטגן את החצילים מחוץ לשעות הלימודים.

לימודים תחת העץ
בחצרו של האדון פטקין גדל עץ עבות כבד צמרת. בימות הקיץ החמים כאשר המחנק בכיתה היה רב היינו לומדים בצל העץ, כי החום הכבד גוש אותנו מחדר הכיתה. ישובים על הקרקע, המחברות על ברכנו, קראנו, כתבנו, תרגלנו חשבון, וסיפרנו מסיפורי המקרא טבעי נראה לנו הדבר לקיים בית ספר בחיק הטבע.

הכל בגלל מטאטא אחד
מדי ערב נהגתי לגשת אל ועד המושבה ולחזור על בקשותי; תנו לי כסאות לתלמידים. כי אין לנו די כסאות, הבו מטאטא! כי אין במה לטאטא את חדרי הכיתות. תנו לי דלי לשאוב בו מים, כדי שאוכל לשמור על הניקיון! וכך חזרתי ובקשתי עד אשר עייפו אנשי הועד והפכתי בעיניהם למטרד. מדי ערב היה משה שקד, ראש הועד, חוזר ואומר: "צפורה אינך מבינה כי אין לנו כסף"? ואני בשלי: "האינך מבין שאי אפשר ללמוד ללא כסאות, שולחנות, ויש צורך לטאטא את החדרים".?
ימים רבים נמשכו הפצרותי עד אשר עמדנו להשבית את הלימודים. רק כך הגענו לידי פשרה: על כל עשרים תלמידים אקבל עשרה כסאות. מטאטא ודלי קבלתי בו ברגע.