ביולי 1932 ניתן לחברת "הנוטע" זיכיון ל 99 שנים על אדמות החולות שהיו בגדר אדמות מדינה. בדומה למקומות אחרים בארץ החכירה ממשלת המנדט את רצועת החולות למטרת פיתוח לתקופות ארוכות. חברת "הנוטע" נחשבה לגוף פוטנציאלי לפיתוח המקום. בשנת 1933 ייסדו ראשי "הנוטע" - בן עמי, מכנס ורם - חברה בשם ה"חברה לפיתוח חוף נתניה" שמכרה מגרשים באיזור הפיתוח. מטרתה של "החברה לפיתוח חוף נתניה" כפי שנכתב בחוברת שהוציאה בשנת 1934:
"חברת פיתוח חוף נתניה" נוסדה בספטמבר 1933 בהון של עשרת אלפים לירות. תכליתה של החברה היא לנצל במלוא הצורך את כל האפשרויות המסחריות והכלכליות הצפוניות במצבה הגאוגרפי המצוין של נתניה. לתכלית זו רכשה החברה שטח גדול של קרקע המשתרע על 2500 דונם, אשר יחולק ל - 1150 מגרשי בנין בעלי מידות שונות..." (מתוך: נתניה עיר גנים על שפת הים תיכון - 1934, ארכיון עיריית נתניה).
"החברה לפיתוח חוף נתניה", כחברת בת של "הנוטע" פעלה בשיטות דומות לאלו של חברת "הכשרת היישוב" וחברות מקרקעין אחרות: החברה פעלה ממשרדיה בתל אביב, מאותו בנין שבו שכנו משרדי "בני בנימין" ו"הנוטע". בעזרת סוכנים באירופה הפיצה מפה ובה סומנו המגרשים שהיו מיועדים לחכירה או לקנייה וגלויה עליה צוירה תכנית הפיתוח של האדריכל קליפורד הולידיי. הסוכנים היו מוכרים או מחכירים את המגרשים בהתאם לתנאי החברה ושולחים את האינפורמציה למטה החברה בתל אביב. מתוך מסמכי ההתכתבות בין יוליוס ברגר, אחד מסוכני החברה, לבין "החברה לפיתוח חוף נתניה" עולה כי בשנת 1934 נמכרו יותר מ 95% מהמגרשים, 772 מגרשים מתוך 810 (מתוך: שמואלי, אבשלום וברור, משה, 1982, ספר נתניה, הוצאת עם עובד).
הקונים הגיעו בעיקר ממדינות מרכז אירופה: גרמניה, צ'כוסלובקיה, יוגוסלביה והונגריה. "החברה לפיתוח חוף נתניה" הפכה תוך זמן קצר לחברה בעלת הון ומשקל ושימשה כמנוף הפיתוח הגדול בנתניה (החברה עסקה בפיתוח תשתיות, כבישים, מדרכות, שדרות וגנים), כשעיקר הכנסותיה בא ממכירת המגרשים לעולי גרמניה ומרכז אירופה, וכן לאנשים שאפילו לא הגיעו לארץ. העולים שמצאו את פרנסתם בכל, רק לא בחקלאות יכלו להסתפק במגרשים קטנים, ללא חלקות חקלאיות ובכך הביאו איתם צביון עירוני למושבה שבא לידי ביטוי גם בריבוי מוסדות התרבות, בתי הקפה ו"הניחוח האירופי" של נתניה