מוזיאון ראשונים לתולדות נתניה

סיפורו של מקום

מזכרונות מרצ'ונסקי לרמן יהודית

הייתי ילדה קטנה בעצם תינוקת- נולדתי בבית סבי. גרנו אז כמה משפחות באותו בית.זיכרונותיי מבית סבי - גרנו כמה משפחות באותו הבית לכל משפחה היה חדר עם מטבח משותף-זוכרת את הארון הלבן עם וויטרינת זכוכית שעמד במטבח- שירותים וחדר מקלחת משותפים לא אי אפשר לקרוא לזה חדר אמבטיה כי לא הייתה אמבטיה כיור רחצה זה מה שאני זוכרת.
זוכרת במעורפל ויכוחים מי ייכנס קודם לשירותים .סבתי הייתה צועקת - השתמשה בביטוי מסוים שכרגע הוא לא זכור לי או בעצם נזכרתי "תפנה את הכרית עוד מישהו רוצה לישון"!! או "נו , צריכים את הכרית".
אנחנו הורי ואני גרנו ביחד עם פרחיה ובני גדליהו ובתם.
זכור לי סיפור או שהוא נטמע בי מאחר ושמעתיו עשרות פעמים - עמדתי בלול בחצר ופרחיה שכנתינו הלכה לקצב- התחמקתי מהלול והלכתי אתה- כאשר היא חזרה התברר שהיא איבדה אותי בדרך.כלומר לא הייתי בלול מחד ומאידך היא הגיעה בחזרה בלעדי!!! להזכיר הייתי תינוקת שעומדת בלול!! איך הסתיים הסיפור אינני יודעת אולם לימין שנים על גבי שנים כל פעם שפגשתי את פרחיה היא סיפרה לכל הסובבים באותה הזדמנות את הסיפור שהיא איבדה אותי בדרך הביתה. נתניה של אז .....פרחיה הייתה מזכירה בית ספר "איתמר" שנים רבות.
צורת חיים זו של כל כך הרבה אנשים במרחב מחיה כל כך קטן הולידה מתחים לא פשוטים. אבי כאשר היה מגיע מהעבודה אהב לשבת לסעוד את ליבו בשקט ואילו שכנתנו לא בדיוק הייתה שתקנית ואבי נאלץ לבקשה להניח לו לפרטיותו- זה רק קטע ששמעתיו לא פעם. קרוב לודאי שהיו עוד חיכוכים.
תיאור החצר של סבי והסובב אותה:
מימין הייתה גדר חיה עם פרחים סגולים והיה בה חור ודרך החור הזה הייתי משתחלת ונכנסת לחצר של חנינה כהן -שם היה גן ילדים. להורי לא היה כסף לרשום אותי לגנון אולם הקסם של דפים וצבעים הילך עלי פלאים והייתי מתגנבת לשם כדי לשחק. אמי כל פעם הייתה קוראת לי ושולפת אותי משם.
משמאל הייתה חצר של שנקר ושם גרה משפחת שילר שלימים למדתי עם הבן יואב שילר באותה הכיתה בביה"ס "ביאליק".בחצרם היה לול של תרנגולות ועצים שענפיהם הנמוכים היוו כאין סכך לחצר.(יואב הינו אביה של שירז טל הדוגמנית.)אב המשפחה היה נהג משאית בשורת עירית נתניה באותם ימים.
בחזית הבית זכורים לי 2 עצי דקל גבוהים במיוחד -דקל עם "זקן" כך הם מצטיירים בזיכרוני ועץ נוסף עם פא רות נמוכים עם פרי אדום קטן שהיווה סוכך על כל החצר.
בחלק האחורי של החצר עמד ליפט - מחסן שהביאו אז עולים חדשים את תכולת ביתם- ובליפט הזה הגיע זוג שבעצם אני זוכרת רק את האישה אפילו מראה פניה נחרט בזיכרוני כעת מה היה שמה אני לא יודעת אולם אנחנו קראנו לה "דודה חדשה".
בכניסה לבית היה מאין גגון קטן ועליו בנה אבי שובך וגידל בו יונים- הימים ימי הצנע והיונים היו מנת החלבון שלנו באותם ימים. כן יונים למאכל.
סבי שהיה חולה סוכרת קיבל תלושים לקבל מנת עוף וסבתי הכינה לו מרק עוף וזה היה הצ'ופר עבורי קבלתי מעט מזה גם כן.
מזון לא היה משופע אולם לי היו לחיים ורודות מלאות - מלחם וזיתים- אמי סיפרה שהיו עוצרים אותה ברחוב ואומרים לה צריך לצלם את התינוקת הזו לפרסומת שיראו איך נראים תינוקות בישראל בתקופת הצנע. כן, אנשים לא ידעו שלחיי היו תפוחים מלחם שהזינו אותי בו.
אבי מוצאו מליטא - הרבה ליטאים נסעו אחרי המלחמה לדרום אפריקה. אנחנו היינו מקבלים מידי פעם חבילות מדרום אפריקה. זכורה לי שמלה שקבלתי מאורג נזה וורודה. ומזון- קופסא אפורה עם מכסה מתכת שחור וציור של חתול שחור- חמאת בוטנים.נדמה לי שטעמה בפי עד היום למרות שלא טעמתי חמאת בוטנים מאז דהיינו למעלה מ- 50 שנה!!
סיפור נוסף הקשור למזון - הגיע לבקר את הורי קרובת משפחה מדרום אפריקה ושוכנה "בבית ליגת נשים" ברח' מקדו נלד- היינו הולכים לבקרה ולראשונה ראיתי ביצה קשה מהי - אני זוכרת על צלחתה 2 חצי ביצה קשה מצופה במיונז עד היום הזה זה המעדן הכי גורמה עבורי!! אמרתי פעם שמזל שאני לא מרגלת שאלמלא כן היו יכולים להוציא ממני סודות מדינה תמורת חצי ביצה קשה עם מיונז.
כן, כיוון שאנו מדברים על ימי הצנע מזון לא היה בשפע כך שחסרונו או האימפרוביזציות שנעשו כדי להשיגו בא לידי ביטוי מאד חזק בזיכרונותיי
עוד סיפור על אוכל - אח של אבי אליעזר וזוגתו דודה שיינה -סוניה(יפה ). גרו בכפר סבא. הייתה להם חצר ובחצר בנה אבי בריכה קטנה מבטון עבור ברווזים שהם גידלו שם. למרות איסור העברת מזון- נדמה לי שהייתה חובה לאזרחים להעביר זאת לצבא- יום אחד הגיע דודתי עם בטן תופחת דהיינו כרסה בין שיניה. אמי במקום לברכה על הרך הנולד שבדרך "התנפלה" עליה ואמרה לה השתגעת בזמנים כל כך קשים את נכנסת להריון!! הרי אין אפשרויות להאכיל עוד פה!! ואז דודתי שהייתה ליצנית לא קטנה פורצת בצחוק מתגלגל מסתובבת מרימה את שמלתה ומוציאה ברווז שהביאה להורי למאכל.
סבי נישא בשנית כיוון שסבתא יהודית -אשתו הראשונה נפטרה בגיל מאד צעיר. סבי נישא למלכה שפירא שהיה לה בן וסבי אמץ אותו בנה שמו יוינה שמעון שפיר. אני זוכרת לאמי היה אח וולוול/זאב שפירא. שמעון היה שחרחר ואילו זאב היה בלונדיני ושניהם עדיין היו רווקים שגרו עם סבי וסבתי, ואני זוכרת את עצמי מציצה עליהם כאשר הביאו חברות הביתה. זאב הביא את רבקה לבית מורבקה- שלימים הייתה אשתו. ויותר זכור לי שמעון שהביא את שרה סרוק שהינה אשתו. הייתי מציצה מחדרי לראותם יושבים ומדברים.זאב היה בלונדיני ושמעון היה שחרחר וזכורה לי תמונה שלהם מהים מציצים מאחורי ערימת חול כל ראש מציץ מצד אחר אחד בהיר והשני כהה כמו הפרסומת לוויסקי בלק אנד וויט
שכנים נוספים דיירים של סבי היו פריזנר ישראל עם 2 בנים האחד ג'ינג'י אני זוכרת. ובחזית החצר היה מבנה מאד ארוך שגם שם שוכנו שכנים אולם אינני זוכרת את שמם.
ממול לסבי ברח' סמילנסקי הייתה חנות מכולת -כרגע אינני זוכרת את השם וכן החצר של אלדד ובפינת הרחוב מלון של משפ. שטמפר.
החצר האחורית של סבי השתפלה בעצם מרח' סמילנסקי בחזית ואחוריה מורדות עד רח' שטמפר.במעומם אני זוכרת שהיה שם מחסן או אורווה עם סוס אינני זוכרת של מי - דייר נוסף כנראה.
סיפור נוסף כיצד הכיר אבי -דוד מרצ'ונסקי את אימי?
סבתי החורגת מלכה הייתה ליטאית . כאשר אבי הגיע ארצה הוא ישן ברמת-גן על ספסל ברחוב. קריניצי שהיה אז ראש עירית רמת-גן-אספו לביתו ותיחקר אותו. אבי אמר שהוא ליטאי. מר קריניצי אמר לאבי שלדעתו יש משפחה ליטאית ברשפון כן משפחת יעקב ברנר מרשפון . בביקורו אותם הם מסרו לו כי יש ליטאית נוספת בנתניה - אבי קיבל את כתובתה מלכה שפירא ז"ל . אבי בא לבקרה ראה את אימי צפורה הציץ ונפגע.
לסבי היו פרדסים כמו לאחרים באותם הזמנים -וכל פעם שהיה עליו להשיא את אחת מבנותיו הוא מכר פרדס!!!! כדי שיהיה מעט כסף לערוך חתונה. ביתי נינתו עד היום לא מצליחה להבין את הסיפור הזה למה הסבא מכר פרדס???!!!
באמת מאד קשה להבין את רוח התקופה באותם ימים כאשר הכל היה אחרת.

נכתב ע"י מרצ'ונסקי לרמן יהודית, בתם של צפורה (לבית שפירא יעקב ז"ל) ודוד
נכדת יעקב שפירא הנכדה היחידה שגרה בבית סבי.
נתניה,17.3.04