ביום ההצבעה ההיסטורית על תכנית החלוקה של ארץ ישראל באו"ם ישבו תושבי נתניה כמו תושבי ארץ ישראל כולה, מרותקים למכשירי הרדיו הבודדים בעיר, והאזינו לתוצאות ההצבעה. כשתבררו התוצאות פרצו כולם לרחובות. במרכז העיר בכיכר פוט (היום - כיכר ציון), ליד מלון "עדן"התקבצו כל תושבי העיר לחגוג עד לשעות הלילה המאוחרות.(מתוך: חני לרנר, 1998, ישראל - 50 ונתניה על סף ה-70, הוצאת אלפא תקשורת)
למחרת יצא אוטובוס "אגד" עם 21 נוסעים מנתניה לירושלים. וליד פיג'ה (כיום נחלים) הותקף בידי ערבים מהכפר. שישה מתושבי נתניה נרצחו. אבל כבד ירד על המדינה כולה, ועל העיר נתניה במיוחד. אלו היו הקורבנות הראשונות של מלחמת העצמאות. יוסף שטרן מנוסעי האוטובוס שיחזר יחד עם כמה מנוסעי האוטובוס את הנסיעה בעיתון "במחנה" בשנת 1987: "ארבעה כדורים נכנסו מהחלון הקידמי והרסיסים פגעו בנהג. הוא התכופף ועוד לפני שתפסתי את ההגה, האוטובוס עצר. "צא מהאוטו", אמר שולם וולד, יצאנו ושכבנו בתעלה... ראיתי שמאחורי האוטו רץ ערבי עם אקדח והוא מכוון עלינו... בתוך האוטובוס שטוף הדם שכבו המתים, הפצועים ואלו שלא הצליחו להימלט..."
"גוויותיהם של אסתר וויס, הירש שטארק, שלום ואלד, שושנה מזרחי וחיה ישראלי הונחו בביתו המיותם של שלום וואלד. משמר כבוד הועמד לידם. הישוב היה המום, מתפכח במהירות מתרועת החג. העיתונות זעקה את שמות ההרוגים באותיות שחורות ומבעתות. היו אלה השמות שפתחו את רשימת חלליה של מלחמת העצמאות."
(מתוך: אבי שמחוני, 1987, האוטובוס שפותח את המלחמה, "במחנה" - גליון 2000 - ארכיון עיריית נתניה).