מוזיאון ראשונים לתולדות נתניה

ראשונים בעיר

יעקב (ג'קי) קריבשיוב

מקום לידתו יפו
תאריך לידתו 3.1.1922
עיסוקו מדריך ראשי באגודת "זבולון" בנתניה
מקצועו בעל מסגריה, בעל מפעל בוטנים
ילדים: גליה סיון, רונן יעקב

קורות חיים

נולדתי ביפו בשנת 1922, בן שביעי למשפחת דינה ודוד קריבשיוב. משפחתי הגיעה לתל אביב מפת תקוה בשנת 1921 , ובשנים 1930 - 1929 עברנו לנתניה. ביתנו בתל אביב היה ברחוב בוגרשוב 86 פינת בוקי בן יוגלי. שכנינו היו: משפחת פורר, משפחת קורדובה , משק הפועלות של חנה ויזל ושכן ערבי. למדתי בבית הספר הדתי בית יעקוב ואחותי למדה בתל נורדאו.
גרנו בחדר גדול עם מטבח גדול, מרפסת וחדר קטן, מאחורי הבית היה צריף. בחדר הקטן גרה הסבתא, (אמא של אבא) . מאורעות 1929 אילצו את אבי לעזוב את בית המלאכה שלו ביפו. וכאשר ראש עירית תל אביב , מאיר דיזנגוף לא אישר לו להקים בית מלאכה ברחוב בוגרשוב, העביר אבא את המסגרייה לנתניה.
בגמר המאורעות בשנת 1929 העביר אבא את המסגרייה לנתניה, אחותי נחמה הגיעה איתו . יתר המשפחה נשארה לגור בתל אביב. בקיץ 1930 בהיותי בן 9 עברנו לנתניה,אבא שבמהלך השנה התארגן בנתניה - בנה בית , והתחיל להתפרנס הגיע לתל אביב ולקח אותנו.
יצאנו מתל אביב במשאית . נסענו דרך פתח תקווה בדרכי עפר עד קלקיליה, טול כרם והגענו לנתניה. רוב הדרך הייתה דרך עפר. הגענו לביתנו בנתניה אשר היה בגמר בנייתו (בין רחוב הנוטע לסמילנסקי). חשמל לא היה והשירותים היו מחוץ לבית. לביתנו היו 5 חדרים ו- 2 מטבחים. אנו גרנו ב-3 חדרים ומטבח ואת שני החדרים והמטבח הנוסף השכרנו למשפחת פשקוב שהקימה מסעדה באחד החדרים.
זיכרונות מבית הספר: בית הספר היה בביתו של שפושניק (1930) . אני זוכר את המורה שמחה מחדרה, בקיץ 1931 ערך המורה שמחה טיול לחדרה וכל בית הספר נסע בשתי עגלות.
לאחר שנה , עברנו לבי"ס ביאליק שבו למדו שתי כיתות בחדר אחד . מנהל ביה"ס היה מר ברגמן ומרדכי מוסקוביץ היה מחנך הכיתה. מחזור הסיום של כיתה ח' כלל 15 תלמידים ותלמידות. רוב התלמידים היו חברי מכבי צעיר ונהגו להשתתף במכביות- גם אני הייתי חבר במכבי צעיר ושחקתי כדור רגל בצעירים ואח"כ בקבוצת הבוגרים. בשנת 1936עברתי קורס מדריכים בנתניה, היינו 4 חניכים: אני, יצחק כספי, פנינה ונחמה מוסקוביץ.
הגנה על המדינה: בגמר בי"ס גויסתי להגנה ועברתי קורס מדריכים בנתניה . בקיץ 1940 התגייסתי לצבא הבריטי לחיל הרגלים גדוד הראשון פלוגה 2. אחרי 3 שנים עברתי לתפקיד REME (רויאל אינגניר מכניק אלקטרוניק), ושרתתי עד 1946.
ב- 1939 עזרנו להוריד מעפילים עם הסירה של אבא. היו בסך הכל 2 סירות חלק מהמעפילים הצעירים ירדו לחוף בחסות החשיכה, וחלקם נתפסו ע"י הבריטים. אחד מהמעפילים שיחק במכבי נתניה כדורגל עד 1940- .יצחק קוצוק- שאח"כ התגייס איתי לגדוד הראשון לפלוגה מס 2, ונהרג בקרבות באיטליה 3 חודשים לפני גמר המלחמה.
אהבת הים הובילה את אבי- דוד לייסד את "זבולון נתניה" - אגודה לחינוך ימי שהוקמה עוד לפני קום המדינה, בצריף מתחת לאמפיתאטרון. לאחר מלחמת העולם השניה בשנת 1946 קבלתי בהתנדבות, לניהולי את סניף זבולון נתניה שהיה אחד המוקדים הראשונים בארץ לחינוך ימי. העברתי את הסניף מהצריף למקומו הנוכחי בחוף זבולון- והתחלנו לבנות את המבנה שנחנך בשנת 1951.
במשך השנים הייתי ממקימי וממובילי הדרך לפיתוח החינוך הימי בנתניה ובארץ. פעיל ורכז הסניף, מנהל ארצי של זבולון, נציג זבולון במכביות. והיום אני דירקטור של זבולון.
מאות בני נוער גדלו והתחנכו בסניף על אהבת הים , ועברו קורסים המכשירים אותם לשיט והדרכה, יזמתי מספר תחרויות שייט גדולות בנתניה, שבהן השתתפו סירות מכל הארץ. סניף זבולון הפך לשם דבר בקרב מוקירי החינוך הימי בארץ ובוגריו השתתפו בתחרויות שייט רבות. חלק גדול מבוגריו הגיעו לשרות צבאי בחיל הים, בקומנדו הימי, ובצי הסוחר כרבי חובלים.
מקצוע ותעסוקה: במקביל לעבודתי ההתנדבותית עבדתי במסגרייה של אבי שעברה לרשותי עם מותו. יחד עם שני שותפים הרחבנו את המסגרייה והיינו בין המסגריות הגדולות באזור- בנינו מתקנים רבים (את בקבוק הבירה הגדול שמעל מפעל אביר ועוד. בהתחלה, המסגרייה הייתה בחצר הבית של אבא ואחרי קום המדינה עברנו לאזור התעשייה ( שיכון עמליה).
בשנת 1958 התחתנתי עם אסתר, צעירה שהגיעה כניצולת שואה מאירופה. נולדו לנו שני ילדים גליה ורונן,לאחר הנישואין, הקמתי מפעל בוטנים ששיווק לחו"ל. בשלב מסוים חלתה אישתי ומכרתי את המפעל. ועברתי לעבוד כמורה לשחייה וימאות במשך 19 שנה בבריכה העירונית ובנחל אלכסנדר. כל אותה תקופה המשכתי את עבודתי ההתנדבותית בסניף זבולון שהפך לבית שני לי.
שהייתי הממושכת בים הובילה אותי לא פעם להציל מספר רב של אנשים שטבעו בים . אחד המקרים הקשים הזכור לי הוא התהפכותה של הסירה: ספקטור בשנת 1952. מכבי האש הגיעו אלי למסגרייה כדי לבקש סיוע, ויחד עם משה ורדי ושפירא הורדנו סירה לים ומצאנו שני ניצולים ושלוש גופות.
בשלב מסוים עברתי לעבוד בשכר ב"זבולון" שהפך למרכז קהילתי שעסק גם בתחום הימי. ניהלתי בחוף הים את חוגי הספורט של הבוקר שבו עבדו המורה לספורט יערי ז"ל, שבדרון- מורה לשחייה, קלרה ויפה. לציון עבודתי קבלתי ציון לשבח ביום הבין לאומי לנוער על 40 שנות עבודה ימית וחינוכית.
כיום אני פנסיונר- חבר הנהלת זבולון- ודירקטור של נאמני זבולון, עדין ממשיך לטפח את הנושא הימייה בנתניה.

אלבום תמונות