כיכר בצלאל

בית-הספר לאמנות ולמלאכות "בצלאל" ובית הנכות הלאומי "בצלאל" – החלו לפעול בראשית המאה. הפרופ' בוריס שץ, אמן בעל חזון, הניח כאן את היסוד ללימוד האמנות והתווה את דרכם של אמנים נודעים בראשית דרכם. צמד בנינים דומים בתבניתם, המוקפים בחומת-אבן גבוהה - שימשו בעבר כמשכנם של "בית-הספר לאמנות ולמלאכות אמנות בצלאל" ו"בית הנכות הלאומי בצלאל". את שני המוסדות יזם והקים הפסל הפרופסור בוריס (דב) שץ, שהגה את רעיון הקמת מרכז לאמנות ולאומנות בארץ-ישראל, נאבק על מימושו והקדיש את כל חייו להגשמתו, וזאת בצד עבודתו האמנותית העצמית. ההחלטה על הקמת "בצלאל" נתקבלה בקונגרס הציוני השביעי ב-1905, לאחר שהפרופסור שץ, שמילא אז תפקיד נכבד של פסל החצר של מלך בולגריה והיה פרופסור באקדמיה לאמנות בבולגריה - הביא את הרעיון לפני הרצל עוד בשנת 1903. באותו מעמד הציע שץ לקרוא למוסד החדש על שם בצלאל בן-אורי בן-חור, חכם החרשים שבנה את המשכן. ציוני גרמניה לקחו תחת חסותם את הקמת המוסד החדש. "בצלאל" נרשם כאגודה גרמנית רשמית באוקטובר 1906 בהגדרה זו: "אגודה לקידום מלאכת-יד ותעשיית-בית בארץ-ישראל ובארצות השכנות". שץ הגיע לארץ בראשית 1906 ועמו מורים וקומץ תלמידים. הוא שכר בית גדול" ברחוב החבשים (רחוב אתיופיה מס' 8), קבע בראשו שלט "בצלאל - בית מדרש למלאכות אמנות" והחל בצעדים ראשונים להוצאת חזונו מן הכוח אל הפועל. כבר מתחילה נקבעה מתכונת משולשת למוסד: בית-ספר לציור, בתי מלאכה למקצועות מעשיים בגבול האמנות, ומוזיאון. מאז ועד היום, פועל המוסד כביה"ס הגבוה לאומנות וכמוסד המכשיר בעלי מלאכה בתחומים שונים. בית הנכות שימש כבסיס למוזיאון ישראל.