בן גוריון (ממלכתי)

ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. יליד פלונסק, פולין. בעודו נער ייסד בעיר מולדתו אגודה ושמה "עזרא" להנהגת הלשון העברית כלשון הדיבור. ב-1904 עבר לוורשה והתקיים מעבודת הוראה. השתתף בוועידה הראשונה והשנייה של "פועלי ציון". ב-1906 עלה ארצה ועבד בחקלאות, בבניין ובסבלות. עבד במושבות יהודה והגליל. ב-1910 נבחר עם בן צבי למערכת "האחדות". ב-1911 נסע לסלוניקי ללמוד משפטים. היה ציר מהקונגרס הציוני ה-11 ואילך. במלחמת העולם הראשונה גורש עם בן צבי ע"י הטורקים למצרים. ב-1915 הגיע לניו יורק, וב-1918 התגייס לגדודים העבריים והגיע דרך מצרים ארצה.
מיוזמי ועידת האיחוד ("אחדות העבודה") בשנת 1919. בשנים 1933-1921 מזכיר ההסתדרות. בשנים 1948-1935 ראש ההנהלה הציונית. ב-1942 היה בראש מנסחי תוכנית בלטמור. באפריל 1948 ראש מינהלת העם.
ב-14 למאי 1948 אחר הצהריים הכריז בפני מינהלת העם (במוזיאון תל-אביב) על הקמת מדינת ישראל. ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון עד שנת 1953. עם פרישתו עבר לקיבוץ שדה בוקר. ב-1955 שב לממשלה וכיהן כשר הביטחון בממשלת משה שרת, ואחר-כך כראש הממשלה עד 1963. ב-1965 הקים את מפלגת רפ"י. ב-1970 פרש מהכנסת. אתר אינטרנט: www.ben-gurion-n.org.il