מוזיאון ראשונים לתולדות נתניה

ראשי הישוב ויקיריו

ד"ר אליהו ישורון

נולד בשנת 1914 בהונגריה. למד במקביל בבית מדרש לרבנים ובאוניברסיטה.
פעיל בתנועות הנוער הציוני ובמוסד הציוני העליון בהונגריה. כיהן כרב בקהילה יהודית.
בשנת 1945 עלה ארצה והשתקע בנתניה. לימד בבתיה"ס תחכמוני וטשרניחובסקי.
היה חבר בלח"י ובשמירה על חזית השרון וישב חצי שנה בכלא עכו במעצר מינהלי.
מרצה במוסדות תרבות וארגונים כבני ברית, כותב מאמרים בעתונים בהונגרית ופעיל בחינוך קהילת יוצאי הונגריה לתרבות ישראל ואהבת הארץ.

"נולדתי ב-7.10.1914 בבודפשט. למדתי בבית מדרש לרבנים ובמקביל באוניברסיטה ע"ש "פיטר פזמני" בבירת הונגריה. עשיתי דוקטורט בהיסטוריה ובפילולוגיה שמית. משחר נעורי הייתי ציוני בתנועת "הנוער הציוני". ב-1937 הייתי יו"ר הסטודנטים הציונים בהונגריה וב-1939 חבר במוסד הציוני העליון במדינה, בועד הפועל בן 12 החברים. מ-1943 ועד-1941 הייתי רב בקהילה הגדולה בעיר באקאש-צ"אבא. לרגל פעולתי, בעיקר בקרב הנוער, היתה הקהילה לציונית - תופעה נדירה בקרב היהדות המתבוללת של הונגריה. בראשית 1944 גוייסתי לעבודת פרך וכאשר שוחררתי בסייעתא דשמיא השתתפתי בפעולות ההצלה של התנועה. ברם המשטרה עלתה על עיקבותינו והייתי חצי שנה במחנה ברגן-בלזן.
בסוף אוגוסט 1945 עליתי ארצה. כעבור חודש ימים הגעתי לנתניה, לימדתי בבית ספר תחכמוני ובתיכון "טשרניחובסקי".
השואה לימדתני שלא ברוח, דפלומטיה שקטה, התרפסות או אמירת פרק תהילים לוחמים נגד מבקשי נפשינו, אלא בחיל ובכוח!
ב-1947 הצטרפתי ל-"לח"י". אחרי רצח ברנדוט ישבתי חצי שנה בעכו; במעצר מנהלי ללא משפט.
עלי לציין שהעירייה התייחסה אלי יפה, דאגה למשפחתי בעת מעצרי ולאחר שחרורי החזירה אותי למשרתי.
היות שלא הייתי ביחידה לוחמת של "לח"י" מצאתי חובה לעצמו להשתתף בפעולות שאירגנה ההגנה לשמירת חזית השרון, שהשתרעה בערך בין כפר-יונה לתל מונד.
על משפחתי: הנני נשוי, אב לבן ושתי בנות + שישה נכדים.
אף פעם לא נאחזתי בסבך הפוליטיקה המקומית למרות או מפני שאני אוהב את עירינו יותר מכל מקום אחר בעולם - פרט לירושלים, כמובן.
פעולתי בעיר הסתכמה במתן הרצאות במוסדות התרבות ובאיגודים חברתיים כגון בני-ברית וכו'.
כפובליציסט וכמרצה פעלתי רבות בקרב העדה ההונגרית בנתניה, אשר עד לפני שנים מעטות היתה אחת הגדולות בעיר, לקרבה לתרבות ישראל ולידיעת הארץ ובעיותיה.
אני מודה לחברי העיריה על הכבוד שהעתירו עלי ובעיקר מפני שאינני יודע מדוע זכיתי בו. התמסרתי לעבודתי בבית הספר, כי יותר מכל אהבתי בארץ את הילדים, מהם קיוויתי לתקן מה שעיוותו דורות קודמים. אבל עבור טרחתי קבלתי שכר וגם סיפוק רב.
העיטור ישמח מאוד את משפחתי ואני מקווה, גם את ידידי הרבים בעיר.
עוד פעם תודה לראש העיר ולחברי המועצה.

מוקירכם
האזרח ישורון"

מתוך מכתב תודה לעיריית נתניה.

אלבום תמונות