מוזיאון ראשונים לתולדות נתניה

ראשי הישוב ויקיריו

שלמה בן דוד

נולד בז' אדר תרס"ו (1906) בזינקוב, אוקריינה מערבית.
הצטרף בנעוריו לארגון צעירי ציון. בימי המהפכה ובתקופת מלחמת האזרחים והפרעות היה פעיל בהסתדרות "החלוץ".
בשנת 1919 עבר את הגבול לפולין, המשפחה גרה זמן מה בצ'ורטקוב, גאליציה. כהכשרה לחיים בארץ למד את מקצוע הבגרות, עלה לא"י בשנת 1923.
עבד שנתיים בפרדסי פתח-תקוה ורחובות.
בסוף 1925 עלה לירושלים. שם השתלם, אצל קרוב-משפחה, בעבודות מוזאיקה. באותה תקופה "הוכנס", לפי דבריו, "בסוד חברי ההגנה". נתקבל תחילה לקורס מכי"ם ולימים גם לקורס מ"פ בהדרכת מפקד העיר ד'אז "זכר" (ששמו האמיתי היה זכריה אוריאלי).
בשנת תרפ"ט (1929) שהה עם מחלקה בחברון ערב הפרעות שם, אך המחלקה הוחזרה על יסוד הבטחה של שייך טליב מרקה, כי יערוב לשלומם של היהודים שם...
תחת פיקודו שירתו בימים אלה שני צעירים: דוד רזיאל ואברהם שטרן ("יאיר") וכן שני האחים קצ'לסקי (קציר), לימים - שני אנשי מדע מפורסמים, ואחד מהם, אפרים, כיהן כנשיאה הרביעי של מדינת-ישראל.
בשנת 1926 עברת את שם משפחתו לבן-דוד, ע"ש אביו דוד, שנפטר שנה לפני עלייתו ארצה.
בפסח תרצ"ב (1932) הגיע לנתניה, היה זה זמן קצר אחר שנשא לאשה את שושנה לבית ברוזה ממוצא.
יש לציין, כי הנסיעה מתל-אביב לנתניה (במכונית משא) ארכה אז שש שעות... "פנינו לבוסס בחולות עד שפת הים, היה ליל ירח. נגלה לפנינו מפרץ המורד לים. 'פה נשאר' - אמרה שושנה".
את דירתו הראשונה בנה בבית קורץ, במקום שהיום - רחוב שמואל הנציב. עבודתו הראשונה בריצוף אצל משה שקד ע"ה. בנה בית חרושת למרצפות הראשון בנתניה.
לאחר שעבר לגור בשכונת גבע, נבחר מטעמה למועצה, בה שימש כחבר בשלוש קדנציות - עד שנת 1942. במועצה היה מרכז את עניני הבטחון. היה מפקדה הראשון הרשמי של "ההגנה" בנתניה. הגנת בישוב התבססה בתחילתה על ועדת הביטחון ועל התושבים שהביאו עמם מעט ידע ונשק מביתם במושבה , שם בחלקם היו חברי ההגנה ורק מאוחר יותר הצטרפו למסגרת הארצית.
"לבית מר בן-עמי, ראש המועצה ד'אז, הוזמנו חברי המטה הארצי: אליהו גולומב ז"ל, שאול אביגור ז"ל ויבל"א ישראל גלילי, נחתם הסכם", ועל פיו נכנסה נתניה לפיקוח ההגנה. אשתו שושנה ארגנה את הנשים במסגרת המחתרת
עם התפטרותו מסר לסגנו שלמה לרמן סניף מאורגן עם מחסן-רכש וסליקים.
לביתו ברח' דיזנגוף נכנס בשנת 1952.