מוזיאון ראשונים לתולדות נתניה

תמונות, סרטים ושירים

כתבה: עדנה אבן חן

מה הדורה היום תכלתו של הרקיע
וזיו פניהם של אנשים קורן עד אין דיו,
כי זאת נתניה ליובל כף-הא הגיעה
פרי ראשונים, משוש כל לב, תפארת לדורות.

נשב, אחי, ונדובב יחדיו ימים שגזו:
זעוף הילך הישימון אימה על כל יושביו.
השתוללה קדחת, וחיי אדם כבר פסו
בזדון ידה של ארץ תלאובות זו במרחב.

תמוהים נצבו אנשי הקדר לנוכח זה הפלא:
ביום סופה וזלעפות וגעש ים טורד,
הבקיע טור של שיירות (עוד לא נראו כאלה),
אל לב לבה של השממה לתקוע בה יתד.

מן הגליל הגיעו יחד, מן השומרון ונגב,
ולא צמא לתהילה הוביל אותם עד כאן.
הם עלופי חזון היו , עורגים לנוף ושגב ואמונה הלהיטה ידיהם במפעלן.

ואם ספורים היו הללו - עז רוחם פי שבע!
מעט מזער כוחם היה, אך תקותם - פלדה.
ועת זרעו ראשוני האוהלים על גיא וגבע,
נבטו כבר נבטים של עיר קסומה כאגדה.

שנים נשרו מבלי שוב, הודבר הישימון
נתניה התעשתה, רוות ניחוח פרדסים,
מנוה מתי מספר הפכה לאם כל בשרון
פתחה תעשיה וסחר, וקלטה עולים.

סביבה קבץ שלל שיכונים כאגד פטריות וים תכול מזה קצפו לבן, עם הגלים
גנים שקטים יחדיו חברו לה, ירק וחיות
לקרת היא הפכה, מעתירה לאלוהים.

שלות השקט תנווה בה, אור וזיו לראשוניה
כי זו בת טיפוחם גמלה, שופעת וחיה.
לכן ראה: הדרו היום פניו של הרקיע וזיו פניהם של אנשים מביע הודיה.

מתוך: ארכיון עיריית נתניה: חוברת "עת עלינו לנתניה" - כ"ה לעלייה על הקרקע, 1952.