ראשונים בעיר
חיפוש
יהודית בורשטיין אייזנשטיין
בת פרידה ויחיאל
מקום לידתה ישראל צפת
תאריך לידתה 1914
עיסוקה מורה למלאכה
מקצועה הוראה בי"ס מיס לנדאו
בן זוגה: יששכר (זכר) בורשטיין
ילדים: שלמה ענבר, מלכה אולניק, יחיאל בורשטיין, אברהם בורשטיין
קורות חיים
יששכר ויהודית הגיעו לנתניה בשנת 1933, הם גרו ברחוב סמילנסקי אצל משפחת דרקסלר במחסן דל. יששכר, הועסק על ידי הצבא הבריטי בהיותו מהנדס ומשכיל, וכן שימש כמפקד ההגנה באזור השרון. הוא היה אדם נועז, הבריח והחביא נשק לחברי ההגנה מתחת לערימות הזבל שהוציאו מהמחנה בשם conirlesson camp שהיה בית ההבראה של הבריטים שנצלו מאל-עלמין ב"עין התכלת", עובדי בית ההבראה היו שבויים יוונים ואיטלקים ששיתפו פעולה עם ארגון ההגנה.יהודית החביאה בתוך המזרנים של המשפחה את הנשק של ההגנה ועל המזרונים שכבו כל הילדים (חמישה), וכך הועבר הנשק מהבית ללוחמי ההגנה. בבית השני בשדרות בניימין, בשכונת גבע, ניהלה יהודית את בית הקפה "נצחון", וכך התפתחה ההכרות בין הלוחמים של ההגנה ומשפחת בורשטיין והשבויים ונוצרה נקודת מפגש חשאית ששימשה תחנה "וסליק".
ביום של עוצר בכל נתניה יהודית מאד חששה כי הבריטים הצטיידו במגלה מתכות כשהקצינים מה-CID נכנסו הביתה. היא מרחה את ילדיה במשחת קמפור כך שהדפנו ריח חריף שהבריח את הקצינים עוד בדלת. "הילדים חולים אתם תדבקו במחלה קשה", המציאה תירוץ והם נעלמו ולא נכנסו הביתה. זו גדולתם ואומץ ליבם של מייסדי הארץ.
רוח הציונות עברה לכל ילדי המשפחה וגם בתה ובניה שירתו בהגנה ובצבא (מלכה באלכסנדרוני), ושני הבנים שמשנו בתפקידי קצונה בכירים בצה"ל, שלמה הבכור אלוף ויחיאל אלוף משנה.
יששכר נפצע קשה באחת מנסיעותיו לתקן קו מתח על יד טול כרם. הוא ניצל ממוות קליני על ידי ד"ר אשכנזי שהגיע והובא במיוחד מרומניה.
גם יחיאל, אחד הבנים, נפצע מגרגרי חול בעיניו וכמעט איבד את מאור עיניו גם כן מהחולות. בנתניה הכל היה שממה, רק חול וחול.
אברהם, הבן הצעיר תרם אף הוא בתחום התעשייה והעסקים, התיירות ויהלומים, כאשר עובד בן עמי הביא פרנסה לנתניה, כלומר, גם הוא פעל למען הציבור וניתן לייחס לו כבוד לענף היהלומים שהביא בתקופה מסוימת רוב פנסה וכבוד לנתניה, שנודעה כ"עיר היהלומים".
מר פרידלנדר הוא שהוציא את המשפחה מהמחסן והציע להם ב-10 לירות בריטיות לחודש כי ירכשו מגרש ויבנו בית, והם במו ידיהם בנו בית בשכונת גבע מול פרדס שמידט. בלילה שמעו יללות תנים מתחת לחלון. אברהם, הבן הצעיר, נולד בלידה ביתית בנתניה בשכ' גבע על ידי ד"ר דויטש. יהודית, בהיעדרם של בתי ספר, עבדה בבית חרושת פרימן לשימורים בלילה כדי לפרנס את המשפחה.
שלמה, אחד האחים, היה מהילדים הראשונים שהתחילו את לימודיהם בגן הילדים ובבית הספר "בביאליק", יחד עם אלרואי, חנה בן עמי, בורוביץ ועוד. היו בסה"כ 8 ילדים בכיתה אצל המחנכת המורה אידה, שלמה "המייסד" של מערכת החינוך פה, זכה ללמוד בסטיפנדיה של המנהל הבריטי במשך שנים. בהיותו מחונך, גם הוא הצטרף להגנה כמו מלכה, חיליק ואברמל'ה. מלכה התגייסה לצבא ההגנה לישראל בגיל 16.5, סיימה קורס חובשים ונכנסה לצה"ל לבקשת ראובן קלינגר שביקש את רשותו של אביה ששירת בחר"פ. בגיל 17.5 הייתה אחראית לחדר חולים. כמו כן המשיכה ללמוד לתואר גננת בסמינר חדרה. כל הארחים המשיכו את פעולתם ההגנתית משקם צה"ל וכולנו שרתו בו. כאמור, הבנים הגיעו לדרגות בכירות, האלוף שלמה בורשטיין - ענבר, היה מפקד חיל הקשר - כאילו הלך בעקבות יששכר ז"ל, שהיה איש קשר ותקשורת. מנהל הדואר במשך 35 שנים.
בנתניה, בדרך לבית הספר ולגן היה עליהם לעבור בפרדסים ובחורשות של האקציה, שם יללו התנים ומחוסר ברירה התגברו על הפחד כדי להגיע לגן של חווה ולוזנסקי - שלקחה אותם בשיירה לגן בשכונת בן ציון.
אולי בפרדס נטמנו הזרעים הראשונים לאישיותם העצמאית בעלת הביטחון והאופי של כל המשפחה לעזור ולתרום ככל שיוכלו - כי רוח ההתנדבות שירשו מהוריהם מפעמת גם בהם ובצאצאיהם.
אלבום תמונות