מוזיאון ראשונים לתולדות נתניה

ראשונים בעיר

חיה כהן אפשטיין

מקום לידתה פולין נרבקה
תאריך לידתה 1903
עלתה ארצה ב- 1926
עיסוקה עקרת בית
בן זוגה: חנינה כהן
ילדים: לאומי כהן, אורה צימבל, אמיר כהן

קורות חיים

חיה נולדה בשנת 1903 בנארבקה בפולין. את לימודיה סיימה בביה"ס בנארבקה ונשלחה ע"י אביה ללמוד במשך ארבע שנים בגימנסיה העברית בביאליסטוק. חיה התגוררה במשך הלימודים אצל קרובי משפחה של אמה מרים. בשנת 1921 סימה בהצטיינות לימודיה ושבה לעיירה. בנוסף למקצועות כלליים ויהדות היא למדה בגימנסיה גם שפות ושלטה בעברית, אידיש, גרמנית ורוסית, שפות אותן לימדה במשך כ- 4 שנים ילדים יהודים ופולנים בנארבקה.
אחיה הבוגר, מאיר, עלה בשנת 1913 לארץ ישראל וניסה להשתקע בה. הוא רכש נכסים בירושלים ובטבעון. תוך כדי עיסוקיו וסיוריו בארץ הוא גילה קרובי משפחה בזיכרון יעקב. בביקור אצלם נודע לו על הצורך בפועלים המיומנים בכריתת עצים ובהכנת שטחים לעיבוד. לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה חזר האח מאיר לפולניה להתחתן עם בחירת ליבו. בשובו התחיל לתכנן את עלייתו ארצה. בגלל עסקיו נאלץ היה להישאר. את אחיו חיים וישראל שכנע לעלות ארצה מאחר ואחיו עבדו בכריתת עצים ביערות אצל אביהם בנארבקה. הוא חשב שכדאי להוציאם מפולין ולהעלותם ארצה מתוך כוונה להעלות בעתיד את כל המשפחה, כולל ההורים. במלחמת העולם נלקח מאיר למחנה ריכוז שם חוסלו הוא ומשפחתו.
לקראת סוף שנת 1924 עלו ארצה שני האחים, חיים וישראל, והתחילו לעבוד בזיכרון יעקב בביעור עצים וסקילת אבנים לנטיעת כרמים. טרם עלותם ארצה סיפר להם אביהם שבכפר תבור מתגורר קרוב משפחה, זלמן כהן, בן העיירה, ושישתדלו להגיע אליו לביקור.
לקראת חג הפסח, ב-1925, כתבו חיים וישראל מכתב למשפחת זלמן כהן בכפר תבור, הסבירו מי הם ועל מוצאם מנארבקה, הודיעו על היותם בזיכרון ורצונם לחגוג את חג הפסח עם המשפחה. באותה תקופה ישב זלמן כהן בחורן. לחג הפסח היה מגיע הביתה. רחל שמעה מזלמן על סיפור ילדותו ועל הקרבה למשפחת אפשטיין, ענתה להם כפי שנהגה גם עם זרים, שתשמח לארח אותם ושביתה פתוח לפניהם. האחים נסעו לחגוג את סדר הפסח אצל משפחת זלמן כהן. בחג הפסח התיידדו השניים עם חנינה ומשה שהיו בני גילם. האחים אפשטיין שוחחו ביניהם ואמרו אחד לשני: ישנם כאן שני רווקים, חנינה ומשה ולנו ארבע אחיות רווקות: חיה הבוגרת, רחל, לאה וסוניה, והחליטו לכתוב להורים ולהציע בלי כל התחייבות לנסות ולהביא את חיה לארץ ישראל, אולי יצא מכך שידוך.
חיה עלתה ארצה בשנת 1926. בהגיעה לחיפה חיכה לה אחיה ישראל. האח חיים חזר לפולניה להתחתן עם אהובתו דבורה ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1933 והיה עם אחיו ישראל מראשוני המתיישבים באבן יהודה. חיה הגיעה לזיכרון יעקב, התגוררה עם אחיה ועסקה בעיקר בכתיבת מכתבים ובתרגום לחלוצים שנזקקו לעזרה. כעבור תקופה קצרה לקח ישראל את חיה לכפר תבור ושם הכירה את המשפחה ואת חנינה. חיה התאקלמה במהירות במשפחה ומצאה חן בעיניה של רחל, אימו של חנינה. כאשר שאלה רחל את חיה מה תכניותיה ענתה לה חיה שמאוד היתה רוצה לחיות במושבה חקלאית. רחל הציעה שאולי תישאר אצלם בכפר במקום בזיכרון עם אחיה הרווק. חיה שאלה את אחיה והוא, הרי זאת הייתה תוכניתו, שמח. חיה נשארה בכפר תבור עד לנישואיה לחנינה.
חתונתם של חיה וחנינה הייתה חתונה משותפת של אחות חנינה, שולמית, עם אליעזר גורקי. שני הזוגות היו ממייסדי נתניה. חיה וחנינה התגוררו בבית ההורים בכפר תבור. חנינה נסע להתיישב באום-חלד, ב-22 לפברואר 1929, לייסד את המושבה נתניה, חיה הגיעה לנתניה עם בנה לאומי עם גמר בניית הבית, בפברואר 1930.
טרם עלותה לנתניה, בעת ביקורו של המושל הבריטי בכפר תבור, מוקף היה המושל במנהיגי הישוב ואורחים אחרים, ביניהם גם רחל חמותה, התקרבה חיה כשכרסה לפניה אל המושל ובקשה ממנו רשות לשוחח איתו. המושל היה מופתע וכמוהו גם מלוויו שניסו להרחיקה, אך המושל ענה לה אני מוכן לשמוע אותך והיא בקול חלש ובתחינה אמרה לו: יש לי אחות צעירה ולבעלי יש אח צעיר אני רוצה להביא אותה לכאן כדי שתינשא לגיסי משה, אבל לא נותנים לה סרטיפיקט. בקשתי ממך: המלץ נא בבקשה שאחותי תוכל להגיע ולהקים משפחה כאן בגליל. להפתעת כולם הנחה המושל את שלישו לטפל בנושא ואכן ניתן לה סרטיפיקט והיא עלתה ארצה בשנת 1932 ונישאה למשה אחיו של חנינה.

אלבום תמונות