מוזיאון ראשונים לתולדות נתניה

ראשונים בעיר

אריק פטקין ז"ל

תאריך לידתו 9.12.1930
תאריך פטירתו 1.2002
בת זוגו: דבורה פטקין
ילדים: יזהר פטקין, אורנה פטקין

קורות חיים

אריק פטקין הבן הבכור של מוניה וחסיה פטקין והבן הראשון שנולד בנתניה, נפטר בינואר 2002.
חברו הטוב שלמה אלון שגדל איתו בנתניה, כתב הספד מרגש והקריא אותו לכל הנוכחים ביום השלושים לפטירתו.
הספד לאריק:
"ההספד שלי לאריק ז"ל, חברי הקרוב ביותר מילדות לא יהיה הספד שגרתי מקובל אלא יהיה בעיקר משולב בסיפורים משותפים מהעבר, המתערבבים בתולדות משפחותינו: משפ' פטקין ומשפ' פיקוביץ אז - אלון היום. הדברים גם משולבים בתולדות נתניה מתחילתה ולאורך כל ילדותנו עד מלחמת השחרור ועד בגרותנו, כאשר שנינו גם אריק וגם אני עזבנו את נתניה לחיפה.
רציתי לספר על דברים שאולי בני משפחתו וילדיו של אריק אינם יודעים ורצוי שידעו על תולדות בן משפחתם ואביהם האהוב והיקר ויהיו גאים על מוצאם.
דפדפתי באלבום התמונות הראשון שלי ומצאתי שהתמונות הראשונות היו כשהייתי בערך בגיל 3 התמונה הראשונה שאני מצולם בה היא עם אריק - בט"ו בשבט בגן הילדים שנינו נוטעים יחד עץ. התמונה השנייה שמצאתי הייתה בגן הילדים עם חברנו המשותף גדעון זהבי.
אריק ואנוכי היינו יחד בגן הילדים הראשון של נתניה בביה"ס "ביאליק" ובתיכון הראשון שאח"כ קבל את שמו ע"ש "טשרניחובסקי". דרכינו נפרדו לראשונה בגיל 16 כאשר אני נסעתי ללמוד לת"א ואריק המשיך בנתניה. אריק ואני היינו חברים אמיתיים לאורך כל השנים.
זכור לי סבו של אריק דב פטקין שהיה הגבאי והמייסד של בית הכנסת שהוא הראשון והראשי של נתניה עד היום. התפילות התנהלו בנוסח ספרדי והשתתפו בהן כל העדות הספרדיות, האשכנזיות החרדיות וכ"ו. הסבא הקים ועמד בראש מוסדותיה הדתיים הראשונים של נתניה ועמד בראש החברה קדישא. הכול נעשה כמובן בהתנדבות ורק לשם מצווה (ולא כפי שמקובל היום...)
זכורים לי המשמעת והסדר שהחדיר סבו של אריק בין המתפללים ובעיקר בנו הילדים בזמן התפילות בחגים, שאז היו כל ילדי נתניה נפגשים בבית הכנסת. כמו כן, אני זוכר את ההסתננות של אריק ושלי לבית מתפילת יום הכיפורים על מנת לאכול משהוא קל ביום הצום ואיזה נקיפות מצפון היו לנו על כך וגם את המקומות של האבות שלנו בבית הכנסת: משה פטקין וצבי אלון היו צמודים וקבועים כל השנים.
אני זוכר את דבריו של אבי על מומחיותו של משה - אביו של אריק בפרדסנות וגם את החנות למוצרי חשמל שהוקמה בהרצל 9, שהייתה הראשונה והיחידה בנתניה.
מאבא של אריק שמעתי לראשונה פרטים על מותה של אימי לאה ז"ל שהייתה הנפטרת הראשונה של נתניה.
בהיותי בן 6 חודשים שוכב על שמיכה עם אבא על חוף הים אימי נכנסה למים וטבעה. בעת ההיא לא היה בנתניה בית עלמין וחברה קדישא, לא היה כביש לנתניה אלא רק דרכי עפר מזרחה לטול כרם צפונה לחדרה ודרומה להרצלייה. אלא היו הישובים העבריים הקרובים ביותר לנתניה של אז. הוחלט ע"י ראשוני נתניה לקבור את אימי בהרצליה. רתמו שלוש עגלות לסוסים וכשהגיעו לגבעת הדיונה היכן שאנו נמצאים ועומדים עכשיו שקעו העגלות בחול ואז החליטו לקבור את אימי בראש הגבעה. כך הפך המקום לבית העלמין הראשון של נתניה. זכה אריק להיקבר בקרבת הוריו ואחיו זוריק עליו השלום, שנהרג במפתיע בעת שירותו בצה"ל ושקברו נמצא בחלקה הצבאית הסמוכה. קבר אימי לאה וקברי הורי נמצאים מטרים ספורים מכאן וגם קבריהם של רבים מראשוני נתניה שאת כולם הכיר אריק. ראויים לשבח חיים ויזהר שהצליחו להשיג את המקום -אני בטוח שאריק מאושר ומודה לכם על כך משמים. בנוסף לכך, אנו מודים לרב שטיגליץ מחברה קדישא, היחידי שעזר למשפחה כהוקרה לסבו של אריק, ישראל דב הלוי פטקין, שייסד את החברה קדישא לפני 70 שנה ומצא חלקת הקבר לאריק בבית העלמין הישן.
היוזמה להקמת נתניה הייתה של גוף מיישב מבני האיכרים במושבות הותיקות הראשונות מהבילויים ומהמושבות הנתמכות ע"י הברון רוטשילד, הם היו הדור הצעיר של אז. הארגון המיישב נקרא "בני בנימין" שהקים את הרצלייה, נתניה ואבן יהודה. ראשוני נתניה באו בעיקר מכפר תבור, פתח תקווה, ראשון לציון ונס ציונה. ההורים שלנו חיו באוהלים למעלה משנה עד שבנו את הבתים הראשונים של נתניה. הפרנסה התבססה על משק בית חקלאי ובעיקר נטיעה וגידול פרדסים. יצוא התפוזים לאירופה היה היצוא העיקרי של פלשתינה.
אני זוכר את חסיה אמו של אריק, אישה משכילה אינטליגנטית, טובת לב וחמה. אני זוכר את ארוחותיה הנהדרות וכל המאכלים המיוחדים מתוצרת בית.
זכורות לי חוויות ילדות עם אריק כמו למשל הקפיצות המטורפות מקומה שנייה ושלישית מבנין שנבנה לערמת החול שליד הבית כשאנו אוחזים מטריה ישנה כחיקוי למצנח... היום אנו צריכים להיזהר אפילו כשיורדים מדרגה אחת... בנערותי הייתי אתלט ואלוף הארץ במקצועות שונים באתלטיקה קלה. אריק ואני היינו חברים בקבוצה במסגרת "מכבי נתניה", שהייתה אלופת הארץ באתלטיקה קלה. כל המדינה חששה מפנינו וכשהיינו מופיעים לתחרות היינו תמיד לוקחים את רוב הפרסים. אני זוכר היטב את ההפתעה הגדולה שהכין לנו אריק כאשר ביום תחרות אחד שבא אתנו לאצטדיון בת"א כאוהד וכחבר מלווה ולא כמשתתף בפועל בתחרות. לפתע, לבש בגדי ספורט השתתף בריצת 800 מ' וניצח בה את כל המשתתפים שבאו מכל הארץ. זו הייתה הפתעה עצומה לכולם ושיחת היום על האתלט הבלתי ידוע שניצח אלופים ידועים... לי הייתה הפתעה גדולה שבעתיים כי אריק השמן ניצח בריצה... הסתבר שאריק התאמן לבדו חודשים בלי לגלות לאיש. הוא המשיך לרוץ תקופה מסוימת והגיע להישגים יפים עד שהפסיק.
אני ואריק נהגנו ללכת ברגל מנתניה לאורך החוף לכפר ויתקין וחזרה בימי שבת וחג, לבקר את הדודה והמשפחה של אריק, אבל האמת שנמשכנו יותר לבנות כפר ויתקין ולבת דודה היפה... אני גם זוכר היטב את הבילויים המשותפים שלנו עם בנות נתניה שתי דבורות היפות והיקרות לנו שלאחר שנים הפכו רעיותינו עד היום.
בקיץ 1947 בביתן אהרון חודשים ספורים לפני הקמת המדינה, השתתפנו בקורס מכי"ם במסגרת "ההגנה". הקורס התקיים במבנה העתיק שבו התגוררו בשנות ה-30 מייסדי כפר ויתקין. המבנה נקרא היום "בית הראשונים". מפקד הכיתה שלנו היה אריק שרון. במלחמת שחרור גויסנו לפלמ"ח, אריק כחבלן לגדוד "הראל" שלחם בפרוזדור ירושלים ואני למטה הפלמ"ח.
אריק היה איש רב פעלים, שמענו בהספד ביום הלוויה מחבר לעבודה, על טוב לבו ועל הרצון שהפגין לעזור ולהדריך את כל הסובבים אותו. כולנו הערכנו את חוכמתו ושנינותו הרבה ונהנינו מאוצר הבדיחות הגדול שידע לספר בכל נושא. בנוסף אריק היה איש משפחה מסור. בלטה במיוחד האהבה והדאגה הגדולה של אריק ודבורה לילדיהם לבריאותם וביסוסם הכלכלי.
אריק היה בנה הראשון של נתניה. הוא נולד אחרי אורה כהן שנולדה מספר ימים לפניו - הבת הראשונה של נתניה. אני נולדתי מספר ימים אחרי אריק. שלושתנו למדנו באותו גן ובאותו בית ספר והיינו תמיד מתבדחים על הנושא, מי נולד קודם ומי השיג במרוץ הבכורה והאם נולדנו עדיין באהלים או כבר בבית בנוי. רצה הגורל ושלושתנו עזבנו את נתניה לאחר מלחמת השחרור עקב לימודים עבודה או נישואין. אבל, כולנו שמרנו על קשר חזק עם נתניה עם ההורים ועם בני משפחה אחרים שנשארו בעיר.
לך דבורה רוצה אני לומר - ראיתי כל השנים את החיבה והאהבה ששררה ביינכם. בעיני את סמל ומופת של אישה מסורה. טפלת במסירות באריק בחודשים האחרונים ויודע אני כמה קשה להשלים עם הירידה בתפקודים לקראת הסוף.
אריק, מי ייתן והחיבה וההערצה שליוו אותך בחייך, ימשיכו ללוות זכרך. חובה עלינו לדאוג שדמותך לא תעלם ולא תשכח... המוות גאל אותך מייסוריך והיום אתה נח מנוחת עולמים, מוקף בבני משפחה אוהבים וחברים.
יחד עם כל הנוכחים - בני המשפחה הקרובים והרחוקים והידידים, אני נפרד ממך.
לא נשכח אותך.
יהי זכרך ברוך ומבורך".
שלמה אלון