סיפורו של רחוב
רמת ידין (דורה)
רמת יִגָאֵל ידין הוקמה בשנת 1949, במקום שבו שכן המחנה הצבאי הבריטי, שהפך לאחר קום המדינה למטה חטיבת אלכסנדרוני.
השם 'דורה' דבק במחנה כשם לא רשמי, כהוקרה לדורה אבן, אשת מפקד חטיבת אלכסנדרוני דן אבן, אשר דאגה לרווחת החיילים במחנה הצבאי. עם השנים הוסב שם השכונה לרמת יִגָאֵל ידין, על שם הרמטכ"ל השני של צה"ל.
השכונה אוכלסה על ידי עולים אשר הגיעו לנתניה בסוף שנות הארבעים ובתחילת שנות החמישים מתימן, ממרוקו ומעיראק. הבנייה בשכונה נעשתה בחיפזון, כדי לאכלס את אלפי העולים ששטפו את המדינה. שלום בידני, ממנהיגי השכונה, מספר: "בשנת 1952 כאשר הייתי ילד בן 12 עברתי עם משפחתי לבית העולים בנתניה ובשנת 1953 עברנו לדורה. באותה שנה הייתה דורה מעברה עם 160 צריפים בני 30 מ"ר כל אחד, ללא מקלחת ושירותים ותנאי מחיה מינימליים. גרנו בצריף כזה משפחה בת תשע נפשות. בשנת 1955 עברנו לדירת שני חדרים בבית אבן וזה היה שיפור משמעותי עבורנו". פעילותו הציבורית של בידני החלה כאשר הופסקה נסיעת האוטובוסים לדורה הישנה, והוא ארגן הפגנה גדולה למען זכותם של תושבי השכונה לשירות אוטובוסים.
בסוף שנות השישים פונו התושבים ממעברת הצריפים ועברו לדיור אבן.קבע בשכונה פעל מרכז שיקום, אשר מטרתו הייתה לענות על צרכים ולהפעיל תכניות חברתיות שונות.
בתחילת שנות השמונים שוקמה השכונה במסגרת הפרויקט לשיקום שכונות. הצריף של נג'יה פונה לאחר מאבק, מכיוון שסירבה להתפנות. עזרא נורי, אף הוא ממנהיגי הציבור הבולטים בשכונה, דאג לשלב את השכונה בהתפתחות העיר. כאשר עמד על הפרק חיסולה של מעברת דורה, התמודד עם שרים בממשלת ישראל ועם אנשי הסוכנות היהודית עד אשר הושגה המטרה: שיכון יפה וראוי לכל התושבים. כל מעשיו היו ללא כוונה להפיק טובות הנאה.
בשנות החמישים הוקם בשכונה 'המלבן' – מבנה מוסד ששימש כמרכז לקשיש וכבית חולים סיעודי.
בשנות השמונים הוקם בשכונה מתנ"ס משוכלל הפועל לרווחת הקהילה והדור הצעיר עד היום.